ברכות דף כד עמוד א

פרק שלישי

רבא: אפי' דתיובתא דשמואל הלכה כמותו

והטעם: כל שנשמר יותר עדיף. ומנח בין כר לכסת שלא כנגד ראשו.

והך דר''ח: שמניח בכובע תחת מראשותיו - התפילין ניכרין בקצה הכיס,

בר קפרא: צייר ביריעה ומושך הקרן לחוץ.

רשבדר"א: הניחם על ספסל ופרס סודר עליהם.

רהבדר"י: פעם אחת א"ל רבא להביא לו התפילין והיו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו, וידעתי שיום טבילה היה וללמדני ההלכה נהג כן.

אין להוכיח: מדשרי באשתו, - דכגופו דמי

והך: דשנים במטה אחת זה וזה מחזיר פניו וקורא,

ומאידך: הישן במטה ובניו ובני ביתו בצדו, לא יקרא קר"ש אא"כ היתה טלית מפסקת ביניהן. ואם היו בניו ובני ביתו קטנים - מותר.

- א. לריו"ס: הא באשתו דשרי, הא באחר.

ב. לשמואל: לא גרע מטלית מפסקת בינהם דתנאי היא,

זה מחזיר פניו וקורא קר"ש: ואפי' דאיכא עגבות

כר"ה: דאין בהם משום ערוה. שהאשה יושבת וקוצה חלתה ערומה, מפני שיכולה לכסות פניה בקרקע, אבל לא האיש.

תרגמה רנב"י: כגון שהיו פניה טוחות בקרקע.

ר"ח: תינוקת -בת ג' שנים ויום, ותינוק בן ט' שנים ויום.

ב. א"ד: תינוקת בת י"א שנה ויום אחד,

ותינוק בן י"ב שנה ויום, ושניהם עד כדי שדים נכנו ושערך צמח.

במקום דאמרי': דתיובתא דשמואל ואעפ"כ הלכה כמותו אמרי, היכא דלא לא.

רבי יצחק: טפח באשה ערוה. היינו באשתו ולקר"ש, ולא להסתכל

וזהו שמנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם שבפנים,

- שכל המסתכל באצבע קטנה, כאילו מסתכל במקום התורף.

ר"ח: שוק, קול שיער באשה ערוה, מקרא

רבי: תלה תפיליו. והך דיתלו חייו.

א. הא ברצועה דגנאי, הא בקציצה. ב. רצועה וקציצה אסור

ורבי: תלה בכיס, וקמ"ל דלא בעי הנחה כס"ת

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום