ברכות דף לא עמוד א
פרק חמישי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
א"ל: בכל עצב יהיה מותר' - א"ל: תפילין אני מניח,
ג. מבד"ר שבר כוס זכוכית יקרה שוה ד' מאות זוז, לפני רבנן שבדחו בחתונת בנו, ונעצבו.
ד. וכן ר"א שבר בחתונת בנו כוס זכוכית לבנה.
ה. רבנן לר''ה בחתונת בנו ביקשו שישיר לפניהם, שר וי לן דמיתנן, ושיענו אחריו הי תורה ומצוה שיגנו עלינו,
רי"ו מרשב"י: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז,
ד'אז ימלא שחוק פינו' בזמן שהגדיל ה' לעשות עם אלה.
ר"ל: מששמע מרבו רי''ו: לא מילא שחוק פיו בעוה"ז,
אין עומדין להתפלל מתוך דין, דבר הלכה,
אלא מתוך הלכה פסוקה.
א. כדר"ז: דבנות ישראל החמירו ע"ע, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליה ז' נקיים.
ב. כדר"א: דמערים על תבואתו ומכניסה במוץ שלה, כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר.
ג. כר"ז: המקיז דם בבהמת קדשים אסור בהנאה, ומועלין בו.
רבנן עשו כמתני', רב אשי כברייתא.
אין עומדין להתפלל מתוך עצבות, עצלות, שחוק, שיחה, קלות ראש, דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה.
לא יפטר מחברו מתוך שיחה, שחוק, קלות ראש, דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה, שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים. וכן תנא: שמתוך כך זוכרהו.
כר"כ: שליוה לרשב"א: משפת הנהר עד בי צניתא דבבל,
ושם א"ל: דאמרי אינשי: צניתא דבבל כבר מאדם הראשון,
א"ל: שהזכיר לו הך ריב"ח: ד'בארץ אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם',
-דרק ארץ שגזר עליה אדם הראשון לישוב נתישבה,
רב מרדכי: ליוה לרשב"א מהגרוניא ועד בי כיפי, עד בי דורא.
המתפלל צריך שיכוין לבו לשמים. סימן לדבר: 'תכין לבם תקשיב אזנך'.
מנהג ר"ע כשהתפלל עם הצבור מקצר ועולה, מפני טורח צבור,
וכשהתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, מפני כריעות והשתחויות.
רחב"א: א. יתפלל בבית שיש בו חלונות, ד'וכוין פתיחן ליה'.
ב. ולא כל היום, כדניאל: 'וזמנין תלתא'. ומקדמת דנא'.
ג. ונגד ירושלים. ולא יכללן - כדוד 'ערב ובקר וצהרים,
ד. ולא ישמיע קולו בתפלתו - כחנה, 'וקולה לא ישמע'.
ה. ולא ישאל צרכיו ואח"כ יתפלל כשלמה,
ד'לשמוע אל הרנה- תפילה ואל התפלה זו בקשה.
ו. ואין אומר דבר אחר אמת ויציב,
אבל אחר התפלה אפילו כסדר וידוי של יוה"כ אומר. וכן איתמר.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת ברכות · הדף היומי היום