חולין דף קלב עמוד א

פרק עשירי

א"ל: רבי, מטונך! מהכתוב שהבאת אני משיב, אהרן ובניו כתובין בפרשה ואין ללמוד ממנו לכל כהן

דבי ר"י תנא: כהן ולא כהנת, וילמוד סתום מן המפורש, ממנחת כהן דאהרן ובניו

דבי ראב"י תנא: כהן ואפי' כהנת, דכהן ואהרן ובניו הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות.

ר"כ, ר"פ, רב יימר וראב"א אכלו מתנות בשביל נשותיהם הכהנות.

רבינא ממרימר: הלכתא כרב, וכר"ח, וכעולא, שנותנים לכהנת, וכרב אדא בר אהבה: לויה שילדה - בנה פטור מה' סלעים.

ת"ר: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכלאים ובכוי.

ר"א: כלאים הבא מן העז ומן הרחל - חייב במתנות, מן התייש ומן הצבייה - פטור.

ויקשה: מכדי קי"ל דלכסוי הדם ומתנות לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה,

ולכו"ע מספק"ל אי חוששין לזרע האב,

וחלקו אם שה ואפי' מקצת שה או לא,

לר"א דשה ולא מקצת שה - פטור לגמרי, מספק

ולרבנן דשה ואפי' מקצת שה - חצי שקיל, שצד האם ודאי שה, ובחצי אומר לו הבא ראיה שאין חוששין לזרע האב ושקול!

מתיב ר"ז: כוי יש בו דרכים שוין לבהמה, לחיה, ולשתיהן,

חלבו אסור כבהמה, ודמו טעון כסוי כחיה,

ולשתיהן - דמו וגידו אסורין, וחייב בזרוע לחיים וקבה, ור"א פוטר, ואם איתא - חייב בחצי מתנות מיבעי ליה!

איידי דתנא חלבו ודמו דלא שייך בהם חצי - לא תני חצי גם במתנות.

כשבא רבין, רי"ו: כוי לרבנן חייב בכל המתנות, ד'אִם שׁוֹר' לרבות את הכלאים, 'אִם שֶׂה' לרבות את הכוי.

ור"א 'אִם' - לחלק, ורבנן לחלק נפקא מ'אֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח',

ור"א 'אֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח' מיבעי לכדרבא, דהדין עם הטבח, שהכהן תובע מהשוחט.

בכור שנתערב במאה, בזמן שמאה שוחטין את כולן - פוטרים את כולן,

אחד שוחט את כולן - פוטרים לו אחד.

השוחט לכהן ולעכו"ם - פטור מן המתנות, והמשתתף עמהן - צריך שירשום,

ואם אמר, חוץ מן המתנות - פטור מן המתנות.

אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים

לקחן הימנו במשקל - נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים.

ויאמר לו כהן: אי בכור הוא - כולו שלי, ואי לא - הב לי מתנתי!

רב אושעיא: בבא לידי כהן ומכרו לישראל במומו, ואין לכהן טענה משני צדדין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום