חולין דף קלג עמוד א

פרק עשירי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ראבר"ה מרב: חוטין שבלחי אסורים, וכל כהן שאינו יודע ליטלן - אין נותנין לו מתנה.

ולא היא אי בצלי - זבים ויוצאים, ואי לקדרה - מחתכן ומולחן וזבים.

רבא: ניסנו רב יוסף: כהן שחוטף מתנות, מחבב מצוה או מזלזל? ופשטנו: 'וְנָתַן' - ולא שיטול מעצמו.

אביי: מתחילה סברתי שהחוטף מחבב מצוה, כששמעתי 'וְנָתַן' ולא שיטול מעצמו - לא חטפתי, אלא אמרתי הבו לי,

וכששמעתי דתניא: 'וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע', ר"מ: בני שמואל חלקם שאלו בפיהם - גם לומר לא אמרתי, ואי נתנו לי לקחתי,

וכששמעתי דתניא: הצנועים מושכין ידיהם והגרגרנים חולקים - גם ליקח לא לקחתי, לבד מעיוה"כ להחזיק עצמי בכהנים.

ולפרוס ידיו כל השנה - הזמן אנסו, שלימד תורה לאחרים.

רב יוסף: מי שיש לו ת"ח כהן בשכנותו ודחוק לו - יזכה לו מתנה אף שלא באה לידו, במכירי כהונה ולויה.

ומעשה רבא ורב ספרא נזדמנו לבי מר יוחנא בריה דר"ח בר אדא, עשה להם עגלה משולשת,

רבא לשמעיה: זכה לי במתנות, שאני רוצה לאכול לשון בחרדל.

זיכה לו, רבא אכל ורב ספרא לא אכל,

הראו לרב ספרא בחלום: 'מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה חֹמֶץ עַל נָתֶר וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע', שאומר ד"ת למי שאינו מבין בהם.

רב ספרא לרב יוסף: שמא משום שעברתי על שמעתא דמר הקריאוני כך?

א"ל: אני אמרתי בכהן אחר המזכה ובדלא אפשר ליה, אבל השמש בע"כ זיכה, ורבא אינו דחוק,

והחלום כלפי רבא, אלא שלא הראוהו לו מפני שהיה נזוף.

אביי לר"ד: ופשטיה דקרא - בשונה לתלמיד שאינו הגון, דר"י מרב: השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם,

ד'כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ', ואין שריד אלא ת"ח, ד'וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא'.

ר"ז מרב: השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, ד'כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד', וד'לֹא נָאוֶה לִכְסִיל תַּעֲנוּג'.

ה. והמשתתף עמהן צריך לרשום.

ומיירי: דיתיב עכו"ם אמסחתא, באטליז, וכוותה גבי כהן שרושם, דמאמינו, משא"כ בגוים שאין אמונה בהם

ועוד, דיתיב עכו"ם בחנות אלא שסתם עכו"ם צועק והכל מבינים, משא"כ כהן שצנוע וסומך על הטבח.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום