חולין דף קלב עמוד ב
פרק עשירי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
א. השוחט לכהן ולעכו"ם פטור מן המתנות.
ולא תני 'כהן ועכו"ם פטורין מן המתנות'
רבא: זאת אומרת: הדין עם הטבח, ולכך תני 'השוחט'.
דרש רבא: 'מֵאֵת הָעָם' - ולא מאת הכהנים, כשהוא אומר 'מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח' אפי' טבח כהן במשמע.
ומעשה מארחו של ר' טבלא כהן היה ודחוק, ובא לפניו,
א"ל: לך השתתף עם טבחי ישראל, שמתוך שנפטרים ממתנות ישתתפו עמך.
חייבו ר"נ, א"ל: והא ר' טבלא פטרן!
א"ל: לך תן המתנות, ואי לא - אוציא לך ר' טבלא מאזנך! שאנדה אותך.
ר' טבלא לר"נ: מ"ט עביד מר הכי? – דכשבא ראב"ח מדרומא,
אריב"ל זקני דרום אמרו: כהן טבח ב' וג' שבתות - פטור מן המתנות, מכאן ואילך - חייב.
א"ל: ויעשה לו מר כראב"ח!
א"ל: ה"מ בדלא קבע מסחתא, אבל כאן קבע מסחתא, אטליז קבוע.
שמתא לכהן שאינו מפריש מתנות - וקנס בלא התראה
ר"ח: כהן שאינו מפריש מתנות - בשמתא דאלהי ישראל.
רבר"ש: טבחי דהוצל עומדים בשמתא דר"ח כ"ב שנה.
ולמאי הלכתא? לא דיותר לא מנדים, דעל מ"ע מכין עד שתצא נפשו, אלא דקנסינן בלא התראה,
כדרבא דקנס כל הירך, ורנב"י קנס אפי' טליתו.
ור"ח: זרוע לאחד, וקבה לאחד, לחיים לשנים.
ואין להקשות דכשבא ריב"י אמר: במערבא חולקים עצם עצם – דשם בשור, שהוא גדול.
רבב"ח מרי"ו: אסור לאכול מבהמה שלא הורמה מתנותיה.
ורבב"ח מרי"ו: כל האוכל מבהמה שלא הורמה מתנותיה - כאילו אוכל טבלים, ולית הלכתא כוותיה.
ר"ח: מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי ובחרדל, ד'לְמָשְׁחָה' - לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים.
ור"ח: כ"ד מתנות כהונה, כל כהן שאינו בקי בהן - אין נותנין לו מתנה.
ולא היא, דתניא רש"א: כל כהן שאינו מודה בעבודה - אין לו חלק בכהונה, ד'הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה',
אין לי אלא זה, מנין לרבות ט"ו עבודות: היציקות, הבלילות, הפתיתות, המליחות, התנופות, ההגשות, הקמיצות, ההקטרות,
המליקות, הקבלות, ההזאות, השקאת סוטה, עריפת עגלה, טהרת מצורע, ונשיאות כפים בפנים ובחוץ – ד'מִבְּנֵי אַהֲרֹן', עבודה האמורה לבני אהרן,
וכל שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה – טעמא דאינו מודה, הא מודה אף שאינו בקי.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום