חולין דף מ עמוד ב

פרק שני

ואי אמרת כיון ששחט בה סימן אחד אסרה, אשחוטי חוץ לא ליחייב, מחתך בעפר הוא!

- אר"פ: הכא בחטאת העוף עסקינן, דכולהו בהדדי אתי.

מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתיה? כעולא, ועולא מעשה כל דהו אמר!

וא"א דבאומר בגמר זביחה הוא עובדה. דא"כ למה לא להשמיע זבח

- אלא אמ"ז מדר"פ: הב"ע כגון שהיה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא וגמרו, דכולהו בהדדי אתי.

אר"פ: אי לאו דאמר ר"ה סימן אחד, לא הויא חטאת תיובתיה, מאי מעשה? מעשה רבה.

ואר"פ: אי לאו דאמר ר"ה בהמת חברו, לא הויא חטאת תיובתיה, דאת שלו מצי אסר ולא את של חבירו

פשיטא! מהו דתימא: כיון דקני ליה לכפרה כדידיה דמיא, קמ"ל.

• ר"נ ור"ע ורי"צ אמרי: אין אדם אוסר דבר שאין שלו.

והך דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לעכו"ם חייב ג' חטאות, ואוקמינן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום,

טעמא דחטאת העוף, דכולהו בהדדי אתיין, אבל זבח לא, ואי אאאדב שאינו שלו אפי' חטאת בהמה!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום