חולין דף מא עמוד א

פרק שני

- כיון דקניא לכפרה כדידיה דמיא.

והך דב' אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר - שחיטתו פסולה!

- מיירי דאית ליה שותפות בגוה.

והך דהמטמא והמדמע והמנסך, בשוגג - פטור, במזיד - חייב!

- ה"נ דאית ליה שותפות בגוה.

כתנאי: עכו"ם שניסך יינו של ישראל שלא בפני עבודת כוכבים - אסרו;

ריב"בת וריב"ב מתירין אותו מפני שני דברים: אחד, שאין מנסכין יין אלא בפני עבודת כוכבים,

ואחד, שיכול לומר לו לא כל הימנך שתאסר ייני לאונסי.

ור"נ ור"ע ורי"צ אמרי: אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו ה"מ כותי, אבל ישראל - לצערו מכוון

• והך דב' אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה!

- מיירי בישראל מומר.

• והך דהמטמא והמדמע והמנסך, בשוגג פטור, במזיד חייב! – מיירי בישראל מומר.

• א"ל ראבד"ר לר"א התרו בו וקבל עליו התראה, מאי? א"ל: התיר עצמו למיתה - אין לך מומר גדול מזה

אין שוחטין לא לתוך ימים, ולא לתוך נהרות, ולא לתוך כלים;

אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים, ובספינה על גבי כלים.

אין שוחטין לגומא כל עיקר, אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה;

ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את הצדוקים:

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום