חולין דף מה עמוד ב

פרק שלישי

ופולין עצמן איני יודע, ומסתברא כלפנים.

רי"ר בדק בעופא ואשכח כמין שני פולין מונחין על פי הקדרה.

ניקב הלב לבית חללו:

בעי ר"ז: לבית חלל קטן או לבית חלל גדול?

א"ל אביי: מאי תיבעי הא תנן מר"ש: עד שתנקב לבית הסמפונות, ומרב: עד שתנקב לסמפון גדול.

והתם לבית הסמפונות היינו להיכא דשפכי כל הסמפונות והכא לבית חללו קתני, מ"ל חלל גדול או קטן!

קנה הלב:

רב אמר: במשהו, ושמואל אמר: ברובו.

קנה הלב? רב"י מרב: חלב שעל גבי דופני ריאה.

אמימר מדר"נ: תלתא קני היו חד יוצא ללב וחד לריאה וחד לכבד

דריאה - כריאה, דכבדא - ככבדא, דליבא - פליגי.

מב" מתני איפכא: דריאה - ככבדא, דכבדא - כריאה, דליבא - פליגי.

• אזל רחב"י ואמר להך שמעתא דרב לפני שמואל א"ל: אי הכי אמר אבא, לא ידע בטרפות ולא כלום.

נשבר השדרה:

ת"ר: חוט השדרה- לרבי: שנפסק - ברובו, ולרבי יעקב: אפילו ניקב,

הורה רבי כרבי יעקב.אר"ה: אין הלכה כרבי יעקב.

וכמה רובו? לרב: רוב עורו, ואמרי לה: רוב מוחו.

מ"ד רוב מוחו - כ"ש רוב עורו,

למ"ד רוב עורו, רוב מוחו- ר"ה: לא מעלה ולא מוריד.

רנב"א ישב לפני רב בדק ברוב עורו, ובדק ברוב מוחו, א"ל: אם רוב עורו קיים, מוח זה אינו מעלה ואינו מוריד.

רבב"ח מריב"ל: נתמרך - פסול, נתמסמס - פסול.

המרכה - כל שנשפך כקיתון, מסמסה - כל שאינו יכול לעמוד.

• בעי רי"ר: אינו יכול לעמוד מפני כבדו, מאי? תיקו.

• בי רב אמרי: נתמסמס - פסול, נתמזמז - כשר. והך דבהמה שנתמזבז טריפה תני נתמסמס

והך דיש לוי בבית המרחקץ וראה לאחד גברא דטרייה לרישיה, אמר: נתמזמז מוחיה דדין, אי כוונתו שלא יחייה אלא שלא מוליד

עד היכן חוט השדרה? אריא"ש: עד בין הפרשות.

רדב"י רצה לילך לבי חוזאי, בא לפני ר"י א"ל הראה לי מר בין הפרשות היכא?

א"ל: זיל הבא לי גדי ואראה לך הביא לו גדי שמן א"ל: בליעה טפי ולא ידיע[מבפנים] .

אייתי ליה כחוש, א"ל: בליטן טפי ולא ידיע[שהעצם דחק בו].

א"ל: בא ואראך גמרא הכי אמר שמואל: עד אחת - טרפה, שלישית - כשרה, שניה - איני יודע.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום