חולין דף נ עמוד א

פרק שלישי

הי חימצא והי בר חימצא?

ת"ש דאר"נ אינהו אכלי ולדידן לא סתים

דאקשתא – לכו"ע אסיר, ופליגי דאייתרא.

א"ד: דאייתרא – לכו"ע שרי, ופליגי באקשתא, כי הא ר"א מקמצין, וכן א"ר ינאי משום זקן אחד: מקמצין.

ר"א: ישבתי לפני רב אמי קמצו והבו ליה - ואכל.

שמשו של ר"ח היה עומד לפני ר"ח א"ל א"ל: קמוץ, הב לי דאיכול, חזייה דהוי קמחסם, א"ל: בבלאה את, גום שדי!

תניא, רשב"ג אומר: בני מעיין שניקבו, וליחה סותמתן - כשרה. ליחה דיוצאת אגב דוחקא

גמירי חבריא דר"א והיינו ר"ז או חבריה דר"ז והיינו ר"א בריה דרחב"א

מרי"ו: הלכה כרשב"ג בטרפה, והלכה כרבי שמעון באבל.

הלכה כרשב"ג בטרפה - הא דאמרן,

כרבי שמעון באבל דתנן כל שלשה ימים הראשונים; בא ממקום קרוב מונה עמהן, ממקום רחוק מונה לעצמו;

מכאן ואילך, אפילו בא ממקום קרוב - מונה לעצמו;

ר"ש: אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב - מונה עמהן.

אמר מאן דהוא: איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה.

שהלך מצאו לראבדרחב"א א"ל, אמר מר: הלכה כרשב"ג בטרפה? א"ל: הא אין הלכה אמרי,

כר"ש באבל, מאי? א"ל: פלוגתא נינהו, דאיתמר;

ר"ח: הלכה, וכן אמר רי"ו: הלכה, ורב נחמן אמר: אין הלכה.

ואין הלכה כרשב"ג בטרפה, והלכה כר"ש באבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל.

• אמר רב שימי בר חייא: מקיפים בבני מעיים.

הנהו בני מעיים שהביאו לפני רבא, נקב במק"א ולא דמו, בא רב משרשיא בנו משמש בהם ודמו והכשירם

א"ל: מנא לך הא? א"ל: כמה ידי ממשמשו בהני קודם שהגיע למר

א"ל: חכים ברי בטרפות כרי"ו!

רי"ו ור"א: מקיפים בריאה, אמר רבא: לא אמרן אלא באותה ערוגה[דופן הריאה], אבל מערוגה לערוגה - לא.

והלכתא: אפילו מערוגה לערוגה, מדקה לדקה, ומגסה לגסה, אבל לא מגסה לדקה, ולא מדקה לגסה.

• אביי ורבא: מקיפין בקנה;

אר"פ: לא אמרן אלא באותה חוליא, אבל מחוליא לחוליא - לא.

והלכתא: אפילו מחוליא לחוליא, ומבר חוליא לבר חוליא, אבל לא מחוליא לבר חוליא, ולא מבר חוליא לחוליא.

• זעירי: חלחולת שניקבה כשרה, הואיל וירכיים מעמידות אותה. במקום הדבר ברובו שלא במקום הדבק במשהו

אמרוה רבנן לפני רבא מד"נ: וכי לא אמרתי לכם דלא תתלו ביה בוקי סריקי!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום