חולין דף סט עמוד א

פרק רביעי

ת"ש זה הכלל: דבר שגופה - אסור, ושאינה גופה - מותר.

שאין גופה לאתויי קלוט במעי פרה, ואליבא דר"ש דאע"ג דאר"ש קלוט בן פרה אסור, ה"מ- היכא דיצא לאויר העולם, אבל במעי אמו - שרי.

• בעי רב חנניא: הוציא עובר את ידו בעזרה, מהו? מגו דהוי מחיצה לגבי קדשים, הוי נמי לגבי דהאי,

או"ד: לגבי דהאי לאו מחיצה היא, דמחיצת עובר אמו היא?

א"ל אביי ואמאי לא תיבעי לך קדשים קלים בירושלים דמחיצת עובר אמו הוא, ה"נ מחיצת עובר אמו הוא

• בעי אילפא: הוציא עובר את ידו בין סימן לסימן, מהו? אי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהריה מנבלה או לא?

אמר רבא: ק"ו, אם הועיל לו סימן ראשון לסימן שני להתירו באכילה, לא יועיל לו לטהרו מידי נבלה?

• בעי ר' ירמיה: לחוש לזרעו? באזל אבן פקועה כמותו

[ולא בכה"ג דבהמה מעלייתא דא"ה אפי' בן פקועה נמי דאר"מ דב"פ הבא על בהמה הולד אין לו תקנה]

מאי, אבר מוליד אבר, וחתיך ליה - ושרי, או"ד: מבלבל זרעיה?

הדר אמר: פשיטא דמבלבל זרעו, דא"כ: סומא יולד סומא, וקיטע יולד קיטע,

והכי בעי: בהמה בעלמא, לאו מכח חלב ודם קאתיא - ושריא, הכא נמי לא שנא,

או"ד: תרי איסורי - אמרינן, תלתא - לא אמרינן?

אי לר"מ איסור חלב ודם - איכא, ולא איסור יוצא

אי לר"י איסור יוצא - איכא, ולא איסור חלב

דתנן, גיד הנשה לר"מ: נוהג בשליל, וחלבו אסור, ולר"י: אין נוהג בשליל, וחלבו מותר.

אלא, כל מכח לא אמרינן דשרי, והכי בעי לן: מהו לגמוע את חלבו?

חלב דעלמא לא כאבר מן החי דמי - ושרי האי נמי - ל"ש, או"ד;

התם – יש לו תקנה לאיסוריה בשחיטה, הכא לית לתקנתא לאיסוריה בשחיטה? תיקו.

מ'וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' בהמה בבהמה - לרבות את הולד.

אלא מעתה ימירו בו!

אלמה תנן: אין ממירין לא אברין בעוברין, ולא עוברין באברין, ולא אברין ועוברין בשלמין, ולא שלמין בהן?

אלא: 'וכל בהמה' - לרבות את הולד. אי הכי, אפילו חותך מן הטחול ומן הכליות נמי!

אלמה תנן: חותך מן העובר שבמעיה מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות - אסור באכילה?

ד'אותה' - שלמה ולא חסרה; אלא מעתה, השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה, תשתרי!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום