חולין דף עא עמוד ב

פרק רביעי

דאנן מתוכו קאמרינן, ואדרבה כלי חרס חמור שכן מטמא מאוירו.

בלוע דלמטה מק"ו: מעיכולו דלמעלה שאינו עושה עיכול מציל, כ"ש לעיכול דלמטה שיציל

ואפי' דעושה עיכול למטה ע"י למעלה מ"מ עיכול דלמטה רב

בלוע דבהמה מק"ו: מאדם שמטמא מחיים מציל בבלוע, לבהמה שאינה מטמאה מחיים שתציל בבלוע

ואין לפרוך דמה לאדם שכן צריך שהייה בבית המנוגע, משא"כ בהמה א"צ שהייה בבית המנוגע!

בהמה דאינה צריכה שהייה בבית המנוגע הלכתא - לכלים שעל גבה, אדם נמי לא בעי,

דתנן: הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו, וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד,

היה לבוש כליו, וסנדליו ברגליו, וטבעותיו באצבעו - הוא טמא מיד, והן טהורין, עד שישהא בכדי אכילת פרס - פת חטים ולא פת שעורים, מיסב ואוכל בליפתן.

• אמר רבא: תרוייהו תננהי; טומאה בלועה תנינא, טהרה בלועה תנינא.

טומאה בלועה, דתנן: בלע טבעת טמאה - טובל ואוכל בתרומתו, הקיאה - טמאה וטמאתו.

טהרה בלועה דתנן: בלע טבעת טהורה, ונכנס לאהל המת, והזה ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמה שהיתה,

כי קאמר רבה כגון שבלע שתי טבעות, אחת טמאה ואחת טהורה, דלא מטמיא לה מטמאה לטהורה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום