חולין דף עג עמוד א

פרק רביעי

וכר"מ דתנן: כל ידות הכלים שהן ארוכות ועתיד לקצצן מטביל עד מקום מדה

ר' יהודה אומר עד שיטביל את כולו!

אפילו תימא רבנן - חבורי אוכלין, כמאן דמפרתי דמי, ונגיעי בהדדי.

בשלמא לעולא, היינו דקתני חתכה, אלא לרבינא איידי דתנא רישא חתכה, תנא נמי סיפא חתכה.

וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה.

טרפה שחוטה מטמאה כאבוה דשמואל: טרפה ששחטה - מטמאה במוקדשין.

מה מצינו בטרפה - ששחיטתה מטהרתה, אף שחיטת בהמה - תטהר את העובר.

תניא, א"ל ר"מ: וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה - שחיטת אמו, א"כ תתירנו באכילה!

אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו: חותך מן העובר שבמעיה - מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות - אסור באכילה.

רבא: ה"ק א"ל ר' מאיר: וכי מי טהרו לאבר זה מידי נבלה - שחיטת אמו, אם כן תתירנו באכילה!

אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה, ואינה מתירתה באכילה.

אמר להן: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה - דבר שהיא גופה, תטהר את האבר - דבר שאינו גופה?

אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו חותך מן העובר שבמעיה - מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות - אסור באכילה.

תנ"ה א"ל רבי מאיר: וכי מי טיהרו לאבר זה מידי נבלה? אמרו לו: שחיטת אמו, א"כ תתירנו באכילה!

אמרו לו: טרפה תוכיח, ששחיטתה מטהרתה מידי נבלה - ואינה מתירתה באכילה,

אמר להן: אם טיהרה שחיטת טרפה אותה, ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה, תטהר את העובר שאינו גופה

אמרו לו: הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה, שהרי שנינו, חותך מן העובר שבמעיה - מותר באכילה, מן הטחול ומן הכליות - אסור באכילה,

ארשב"ל: כמחלוקת בעוברין - כך מחלוקת באיברין,

ורי"ו אמר: מחלוקת באבר דעובר, אבל באבר דבהמה - דברי הכל שחיטה עושה ניפול.

אריבר"ח: מ"ט דרי"ו אליבא דרבנן - האי אית ליה תקנתא בחזרה, והא לית ליה תקנתא בחזרה.

• מיתיבי, א"ל ר' מאיר: לא, אם טיהרה שחיטת טרפה אותה, ואת האבר המדולדל בה דבר שגופה, תטהר את העובר - דבר שאינו גופה?

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום