חולין דף עב עמוד א

פרק רביעי

והא עובר וחיה, דכשתי טבעות דמו, ומטמא לה עובר לחיה! - שאני עובר, הואיל וסופו לצאת.

והקשה רבא: עובר - סופו לצאת, טבעת - אין סופו לצאת?

אלא אמר רבא: פומבדיתאי ידעי טעמא דהא מילתא, והיינו רב יוסף מריא"ש: טומאה זו אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים.

דלא תימא אליבא דר"ע: דעובר במעי אשה טמא,

אלא אפי' לרי"ש: עובר במעי אשה טהור, גזרו בה טומאה מדרבנן.

וטעמא כר"ה: גזירה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור.

ואפי' אשה דמרגשת בעצמה. ולא אומרת לחיה דטרידא

• ורי"ש ור"ע דתניא: לרי"ש 'וכל אשר יגע על פני השדה' להוציא עובר במעי אשה,

ולר"ע: לרבות גולל ודופק, ולרי"ש- גולל ודופק הלכתא גמירי לה,

ור"ע: עובר במעי אשה טמא מדאורייתא מר"ה ד'הנוגע במת בנפש' מת בנפש של אדם היינו עובר

ולרי"ש - האי מיבעי לרביעית דם הבאה מן המת, שמטמאה 'הנוגע במת בנפש האדם' איזהו נפש של אדם שמטמא - הוי אומר זו רביעית דם.

ור"ע לטעמיה, דאף רביעית דם הבא משני מתים מטמא באהל

- ד'ועל כל נפשות מת לא יבא' שתי נפשות ושיעור אחד:

בהמה המקשה לילד, והוציא עובר את ידו וחתכה, ואח"כ שחט את אמו הבשר טהור,

שחט את אמו ואח"כ חתכה – לרבי מאיר: הבשר מגע נבלה,

וחכמים אומרים: מגע טרפה שחוטה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום