חולין דף עג עמוד ב

פרק רביעי

בשלמא לרשב"ל לדבריהם קא"ל: לדידי ל"ש אבר דעובר ולא שנא אבר דבהמה, כי הדדי נינהו;

אלא לרי"ו - קשיא!

אלא ה"ק: ארשב"ל כמחלוקת בעוברים - כך מחלוקת באיברין,

ורי"ו אמר, מחלוקת - באבר דעובר, אבל באבר דבהמה ד"ה אין שחיטה עושה ניפול;

• אריב"ח: מ"ט דרי"ו אליבא דר"מ - האי גופה והאי לאו גופה.

אריצב"י מרי"ו: הכל מודים שמיתה עושה ניפול, ואין שחיטה עושה ניפול.

במאי עסקינן? אילימא באבר דעובר - מיפלג פליגי!

אלא באבר דבהמה - מיתה תנינא, שחיטה תנינא!

מיתה תנינא: לר"מ: מתה הבהמה הבשר צריך הכשר, והאבר מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר מן הנבלה.

שחיטה נמי תנינא: לר"מ: נשחטה בהמה - הוכשרו בדמיה, ולר"ש: לא הוכשרו!

אי מההיא, ה"א: מאי הוכשרו אבשר, והא הוכשרו קתני!

מהו דתימא: חד לבשר הפורש מן הבהמה, וחד לבשר הפורש מן האבר,

ומאי אולמיה דהאי מהאי? סד"א הואיל ומטמא טומאה חמורה אגב אביו אימא לא ליבעי הכשר, קמ"ל.

• אמר רב יוסף: נקוט דרב יצחק בר יוסף בידך, דרבה בר בר חנה קאי כוותיה;

דתניא: 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' להביא האבר והבשר המדולדלין, בבהמה ובחיה ובעוף, ושחטן - שהן אסורין;

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום