חולין דף עה עמוד א

פרק רביעי

• מאן תנא: עבר בנהר הוכשר, הלך לבית הקברות נטמא?

ארי"ו: ריה"ג היא דתניא, רשב"א מריה"ג: מטמא טומאת אוכלים, וצריך הכשר,

וחכ"א: אינו מטמא טומאת אוכלין, מפני שהוא חי, וכל שהוא חי אינו מטמא טומאת אוכלין.

ורי"ו לטעמיה דארי"ו: רבי יוסי הגלילי וב"ש אמרו דבר אחד;

רבי יוסי הגלילי - הא דאמרן, ב"ש דתנן: דגים מאימתי מקבלין טומאה?

לב"ש: משיצודו, ולב"ה: משימותו, לר"ע: משעה שאין יכולין לחיות, ואיכא בנייהו ארי"ו: דג מקרטע.

• בעי רב חסדא: נולדו בדגים סימני טרפה, מהו?

תיבעי למ"ד טרפה חיה, בהמה הוא דנפישא חיותה, אבל דגים - דלא נפישא חיותייהו, לא;

או"ד, אפי' למ"ד טרפה אינה חיה, ה"מ בהמה, דיש במינה שחיטה,

אבל דגים דאין במינן שחיטה - (אימא) לא? תיקו.

הטילה נפל,- לרי"ו: חלבו כחלב בהמה אוירא גרים, רשב"ל אמר: חלבו כחלב חיה - חדשים גרמי.

א"ד: כל היכא דלא כלו לו חדשיו לא כלום הוא,

ופליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה, ותלש חלב של בן ט' חי ואכל;

רי"ו אמר: חלבו כחלב בהמה - חדשים גרמי, רשב"לאמר: חלבו כחלב חיה - חדשים ואוירא גרמי.

• איתיביה רי"ו לרשב"ל: מה חלב ושתי כליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל, אף כל מוצא מכלל שליל,

לדידי היינו דאיצטריך קרא למעוטי, אלא לדידך אמאי איצטריך? א"ל: טעמא דידי נמי מהכא.

וא"ד, איתיביה רשב"ל לרי"ו: מה חלב ושתי כליות האמורות באשם - מוצא מכלל שליל, אף כל - מוצא מכלל שליל,

בשלמא לדידי – מש"ה מיעטיה רחמנא, אלא לדידך - ליקרב!

א"ל: מידי דהוה אמחוסר זמן.

• א"ר אמי: השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי, לדברי האוסר - מתיר, לדברי המתיר אוסר;

רבא אמר: לדברי המתיר - נמי מותר, ד' סימנין אכשר ביה רחמנא.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום