חולין דף פח עמוד ב

פרק שישי

'בעפר' ולא בזבל הגס, וחול הגס, ושחיקת כלי מתכות, ולבנה ומגופה שלא כתשן, וקמח וסובין ומורסן

ומרבה אני את אלו - שהן מין עפר, אחר שריבה הכתוב ומיעט ומוציא אני את אלו שאין מין עפר,

ולא אמרי' 'וכסהו' - כלל, 'עפר' - פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, דעפר ולא דבר אחר

משום דהוה כלל הצריך לפרט, דאין דנין אותו בכלל ופרט.

• דרש רנבר"ח: אין מכסים אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח.

רבא: האי בור. א"ל רנב"י מאי בורכתיה? אנא אמריתה ניהליה, ומהא מתניתא אמריתה ניהליה,

היה מהלך במדבר ואין לו אפר לכסות - שוחק דינר זהב ומכסה[ועפרות זהב לו],

היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות - שורף טליתו ומכסה [דאפר איקרי עפר]

• ת"ר: לב"ש: אין מכסין אלא בעפר לב"ה: מצינו אפר שקרוי עפר, שנאמר ולקחו לטמא מעפר שריפת

לב"ש עפר שריפה איקרי, עפר סתמא לא איקרי, תנא: הוסיפו עליהן השחור והכחול, ונקרת פיסולין, ויש אומרים: אף הזרניך.

• רבא: בשכר שאמר אברהם אבינו 'ואנכי עפר ואפר' זכו בניו לשתי מצות אפר פרה ועפר סוטה, ולא חשבי' גם עפר כיסוי הדם דהכשר מצוה איכא ולא הנאה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום