חולין דף פז עמוד א

פרק שישי

- התם - משתא וברוכי בהדדי לא אפשר, הכא אפשר דשחיט בחדא, ומכסי בחדא.

שחט ולא כסה, וראהו אחר חייב לכסות,

כסהו ונתגלה פטור מלכסות, כסהו הרוח - חייב לכסות.

ת"ר: 'ושפך וכסה' מי ששפך יכסה, שחט ולא כסה, וראהו אחר מנין שחייב לכסות

שנאמר: 'ואומר לבני ישראל' - אזהרה לכל בני ישראל.

תניא אידך: 'ושפך וכסה' במה ששפך בו יכסה, שלא יכסנו ברגל, שלא יהיו מצות בזויות עליו.

תניא אידך: ושפך וכסה' מי ששפך הוא יכסנו, מעשה באחד ששחט, וקדם חבירו וכסה, וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים.

איבעיא להו: שכר מצוה, או שכר ברכה? ונפק"מ לברכת המזון, אי שכר מצוה - אחת היא, ואי שכר ברכה - הויין ארבעים,

מאי? ת"ש, דא"ל ההוא צדוקי לרבי: מי שיצר הרים לא ברא רוח, ומי שברא רוח לא יצר הרים,

ד'כי הנה יוצר הרים ובורא רוח', א"ל: שוטה, שפיל לסיפיה דקרא ה# צבאות שמו,

א"ל: תן לי ג' ימים ואשיב לך תשובה ישב רבי ג' תעניות כשרצה לברך אמרו לו: צדוקי בפתח

אמר: ויתנו בברותי רוש וגו', א"ל: רבי, מבשר טובות אני לך, לא מצא תשובה אויבך, ונפל מן הגג ומת,

א"ל: רצונך שתסעוד אצלי? א"ל: הן, לאחר שאכלו ושתו, א"ל: כוס של ברכה אתה שותה, או ארבעים זהובים אתה נוטל?

אמר לו: כוס של ברכה אני שותה, יצתה בת קול ואמרה: כוס של ברכה ישוה ארבעים זהובים,

אמר רבי יצחק: עדיין ישנה לאותה משפחה בין גדולי רומי וקוראין אותה משפחת בר לויאנוס.

כסהו ונתגלה.

ושאני מהשבת אבדה, ד'השב' אפילו מאה פעמים? דהתם לא כתיב מיעוטא, הכא כתיב מיעוטא וכסהו.

כסהו הרוח.

רבב"ח ארי"ו: לא שנו אלא שחזר ונתגלה, אבל לא חזר ונתגלה - פטור מלכסות.

אר"פ זאת אומרת: אין דיחוי אצל מצות, ושאני מהך דהשוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות דרשומו ניכר.

מתני'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום