חולין דף צ עמוד ב

פרק שביעי

ורבי מחוברין דהיתר א"צ קרא לרבות, וקרא צריך לגיד הנשה במחובר.

ורבנן: 'ממשקה ישראל' - מן המותר לישראל, ולרבי כמו חלב ודם, ורבנן - מצותן בכך שאני.

ר"ה: גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח צבור האפר שבראש המזבח.

ר"ח לר"ה: ד'ע"כ לא יאכלו בני ישראל' כתיב, ולא 'לא יאכל המזבח'!

ור"ה 'ממשקה ישראל' - מן המותר לישראל.

והך ד גיד הנשה של שלמים מכבדו לאמה, ושל עולה מעלהו! - היינו מעלהו עם הירך וחולצו בראש המזבח, ד'הקריבהו נא לפחתך'

ת"כ דר"ה: גיד הנשה של שלמים - מכבדו לאמה, ושל עולה - חולצו לתפוח.

תנן שם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. – רבא: גוזמא. שלא דק

השקו את התמיד בכוס של זהב, – רבא: גוזמא.

רבי אמי: דברה תורה לשון הואי הפלגה, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי.

דברו חכמים לשון הואי - הא דאמרן,

דברה תורה לשון הואי - 'ערים גדולות ובצורות בשמים',

דברו נביאים לשון הואי - 'ותקע הארץ לקולם'

ריצב"נ משמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח גפן ופרוכת.

תפוח הא דאמרן,

גפן דתנן: גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה ע"ג כלונסות, וכל מי שהיה מתנדב גרגיר או אשכול מביא ותולה בה,

ראב"צ: מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים לפנותה.

פרוכת - דרשב"ג מר"ש הסגן: פרוכת עוביה טפח, ועל ע"ב נירים נארגת, ועל כל נימה ונימה כ"ד חוטין;

ארכה ארבעים באמה ורחבה עשרים באמה, ומשמונים ושתי רבוא נעשת, ושתים עושים בשנה,

ושלש מאות כהנים מטבילין אותה.

מתני' דלא כר"י דאמר: אינו נוהג אלא באחת, והדעת מכרעת את של ימין.

אי פשיטא לר"י ומאי דעת - דעת תורה, או מספקא ליה, ומאי דעת - דעת נוטה?

ת"ש: העצמות והגידים והנותר ישרפו לששה עשר, ואמרנו: גידים אלו מה עניינם? אי גידי בשר - יאכלם!

ואי שנותרו - היינו נותר!

אלא גידי צואר, אי לא בשר הם - יזרקם!

ור"ח: לא נצרך אלא לגיד הנשה, ולר"י דאינו נוהג אלא באחת.

אי מספק"ל ניחא ששורף שניהם, ואי פשיטא ליה, דהיתר - יאכלנו, דאיסור - יזרקנו!

א. ראב"ח: לעולם פשיטא ליה, וכאן כשהוכרו איזה של ימין ולבסוף נתערבו.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום