סנהדרין דף לד עמוד א
פרק רביעי
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
א. דיני נפשות המלמד זכות אינו מלמד חובה.
רב: בשעת משא ומתן, אבל בשעת גמ''ד מלמד זכות חוזר ומלמד חובה.
א. והך: למחרת משכימין ובאין, המזכה אומר אני המזכה, ומזכה אני מקומי, המחייב אומר, אני המחייב, ומחייב אני במקומי. המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה.
ואף שלמחרת גמר דין הוא! היינו בשעת משא ומתן
ב. והך: דנין אלו כנגד אלו, עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין.
אין להוכיח מדלא תני להיפך - דאין אפשרות שהמזכה יחייב.
תנא אזכות קא מהדר, אחובה לא קא מהדר.
ג. והך דריב''ח אחד מן התלמידים שזיכה ומת - רואין אותו כאילו חי ועומד במקומו.
ולא אומרים שאילו היה קיים היה חוזר בו. שלמעשה כאת לא חזר בו
ד. והך שלחו מתם: לריב''ח מוצא מכלל רבינו [רב]! – דשם איתמר אין מוצא
ה. והך ב' סופרי הדיינין עומדין לפניהן, א' מימין וא' משמאל, וכותבין
דברי המזכין שמא ימצא מחר טעם אחר ויצטרכו הלנת דין
דברי המזכין לא משום שאם ימצאו טעם לחובה לא ישגיחו בהם
אלא -כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות.
כדבעו מרי''ו: אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו! א''ל מונין רק אחד
אביי: אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים שְׁתַּיִם זוּ שָׁמָעְתִּי כִּי עֹז לֵאלֹהִים - מקרא אחד יוצא לכמה טעמים, ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות.
דבי רי''ש: וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא לכמה טעמים
טעם אחד משני מקראות [ג]
א. ר''ז: כדתנן: מזבח מקדש את הראוי לו.
רבי יהושע הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה, אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד. כעולה
רבן גמליאל הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה, כל הראוי למזבח - אם עלה לא ירד, כעולה
ותרוייהו מרבו - פסולין, מר ממוקדה ומר ממזבח.
ודחי' דשם חלקו, אין בין ר''ג לרי''ה אלא הדם והנסכים, שלר''ג: לא ירדו, ולרי''ה: ירדו!
ב. אלא ריה''ג: כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ, אף שאינו ראוי ת''ל כְּבָשִׂים. רק דראוי
ר''ע עֹלָה, מה עולה ראויה - אף כל ראוי.
ותרוייהו מיעטו פסולי, מר מיעט מכבשים אבל לא עולת העוף
ומר מיעט מעולה- אפילו עולת העוף!
ג. אלא רי''ש דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ - לרבות את הזורק,
ר''ע: או זבח - לרבות את הזורק.
ותרוייהו מרבו מרבו זריקה מר מייתי מדם יחשב ומר מייתי מאו זבח.
והך דר''א: דנפק''מ ביניהם שחט וזרק, לדברי רי''ש: חייב אחת ולדברי ר''ע שתים
כבר דחי' אביי: דאף לדברי ר''ע חייב אחת דשָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה עירבה התורה לכל עשיות
א. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה
רחב''פ כרבא: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת - לגמר דין
וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו - לתחילת דין
מתניתין דלא כרבי מאיר,
דתניא ר''מ עַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע, - מקיש ריבים לנגעים
א. דביום, ב. ושלא בסומין, ג. ושלא בקרובים,
ולא מקיש שאף נגעים בשלושה מק''ו
דוְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד שאף כהן אחד רואה את הנגעים.
מעשה בעוור דיין שגר בשכנות רי''ו, ולא א''ל רי''ו מאומה.
ואף דלרי''ו הלכה כסתם משנה, ותנן: כל הכשר לדון כשר להעיד, ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון. וארי''ו לרבות סומא באחת מעיניו!
- דרי''ו סתמא אחריתא אשכח: דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, ועדיף א. סתמא דרבים דכחכמים ב. דתני לה גבי הלכתא דדינא
ולר''מ: וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת - להביא יום המעונן, דתנן: אין רואין את הנגעים שחרית ובין הערבים, ולא בתוך הבית, ולא ביום המעונן, מפני שכהה נראית עזה. ולא בצהרים - מפני שעזה נראית כהה.
ורבי מאיר, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו מיבעי - ביום אתה מפיל נחלות, ולא בלילה
א''ל: אלא מעתה הנפטר ביום ירשון בניו ובלילה לא? – אלא דין נחלות.
דתניא: וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט -הורעה כל הפרשה להיות דין.
כרב: שלשה שנכנסו לבקר את החולה, רצו - כותבין, רצו עושין דין.
שנים - כותבין ואין עושין דין. ואר''ח: דווקא ביום, אבל בלילה - כותבין ואין עושין דין, דהו''ל עדים, ואין עד נעשה דיין.
א''ל אכן כך אמרתי!
ב. דיני נפשות דנין ביום וכו'.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום