סנהדרין דף לז עמוד א

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהן.

כל אחד ואחד מכיר את מקומו. הוצרכו לסמוך סומכין מן הראשונה, אחד מן השניה בא לו לראשונה. אחד מן השלישית בא לו לשניה, בוררים להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון אלא יושב במקום הראוי לו.

א. סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה,

ראבר''ח: שָׁרְרֵךְ - זו סנהדרין, שהיא יושבת בטיבורו של עולם.

אַגַּן - שהיא מגינה על כל העולם כולו, הַסַּהַר - שדומה לסהר,

אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג שאם הוצרך אחד מהם לצאת, רואין אם יש כ''ג כנגד סנהדרי קטנה - יוצא, ואם לאו אינו יוצא.

בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים - מה ערימת חטים הכל נהנין ממנה

- אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן.

סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות.

מין לר''כ איך נדה מותרת? הלא זו אש בנעורת ואינה מהבהבת.

א. א''ל התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים

ב. ר''ל: כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון.

ג. ר''ז וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו.

מעשה בבריונים שכני ר''ז שקרבם כדי שיחזרו בתשובה ורבנן הקפידו

כשנפטר אמרו עד עכשיו ר''ז התפלל עלינו, כעת מי יתפלל עלינו וחזרו בתשובה, [כינוהו 'קטן ששוקיו חרוכות' כמעשה דב''מ]

ג. שלש שורות של ת''ח יושבין לפניהן כו'.

אביי: ש''מ כי ניידי כולם זזים. ואף שעד עכשיו ישב בראש השורה, וכעת אחרון בשורה היותר גבוהה - היה זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים.

כיצד מאיימין את העדים?

על עידי נפשות, היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן:

שמא תאמרו מאומד ומשמועה, עד מפי עד, ומפי אדם נאמן.

שמא אי אתם יודעין שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה.

הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות.

דיני ממונות - אדם נותן ממון ומתכפר לו,

דיני נפשות - דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם, שכן מצינו בקין שהרג את אחיו, שנאמר דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך - דמו ודם זרעותיו.

דבר אחר: דְּמֵי אָחִיךָ שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים.

לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל - מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא.

ומפני שלום הבריות, שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך,

ושלא יהו המינים אומרים: הרבה רשויות בשמים.

ולהגיד גדולתו של הקב''ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד - כולן דומין זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב''ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהן דומה לחבירו.

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.

ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת?

והלא כבר נאמר וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וגו'.

ושמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמו של זה?

והלא כבר נאמר בַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום