סנהדרין דף לט עמוד ב

פרק רביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ר''א כתיב טוֹב ה' לַכֹּל וכתיב טוֹב ה' לְקֹוָו. - משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקה - את כולו, כשהוא עודר רק טובים שבהם.

לפיכך כל אחד ואחד כו'.

ראב''ח וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה זו רינה באבד רשעים אחאב בן עמרי רנה -

והא אין הקב''ה שמח במפלת רשעים דבְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאֹמְרִים הוֹדוּ לה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ - לא נאמר בהודאה זו כי טוב,

דארי''ונ וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה באותה שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה, אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפני?

- תירץ ריב''ח הוא אינו שש אבל אחרים משיש. וכן מדוייק דישיש ולא ישוש

ר''א וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ וגו' למרק שתי חזיונות - של מיכיהו ושל אליהו.

במיכיהו אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִבֶּר ה' בִּי,

באליהו בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת.

רבא זונות ממש, אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, שיראה אותן ויתחמם. ואחר מיתתו נראו על דמו

וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה, ר''א: לפי תומו,

רבא: לתמם להשלים שתי חזיונות, אחת של מיכיהו ואחת של אליהו.

ו' מימרות בענין עובדיה

וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד,

רי''צ: כך א''ל: ביעקב כתיב נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ. וביוסף וַיְבָרֶךְ ה' אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף, ביתך לא מתברך שמא אינך ירא אלוקים? יצתה בת קול ואמרה: ועבדיהו היה ירא את ה' מאד - אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה.

ב. רבי אבא: גדול שנאמר בעובדיהו מאד, יותר ממה שנא' באברהם לא נא' מאד

ג. רבי יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות -שהחביא מאה נביאים במערה.

ד. ר''א חֲמִשִּׁים אִישׁ א. מיעקב למד, דוְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.

ב.ר''א לפי שאין מערה מחזקת יותר מחמשים.

ה. רי''צ חזון עבדיהו כה אמר ה' אלהים לאדום וגו' אמר הקב"ה: יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא למד ממעשיהם, וינבא על עשו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא למד ממעשיהם.

ו. מר''מ: עובדיה גר אדומי היה,

כדאמרי אינשי: מגוף היער כורתים את כת הגרזן שנתנבא על אדום.

וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה

רשב''י מגוף היער כותרים את קת הגרזן, ר''ד: ירך מתוכה מסרחת.

וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה,

רב ושמואל, חד אמר לשם שמים וזו דויהי קצף גדול על ישראל,

וחד אמר לשם ע''ז ויהי קצף- כריב''ל

דריב''ל: וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם כמתוקנין שבהם

וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם -כמקולקלין שבהם.

וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ

רחב''פ: באותה שעה ירדו שונאיהן של ישראל למדריגה התחתונה.

רחב''פ: וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד - עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה, דעַד מְאֹד - ולא מאד בכלל.

הדרן עלך אחד דיני ממונות.

היו בודקין אותן

בשבע חקירות: באיזו שבוע, באיזו שנה, באיזו חודש, בכמה בחדש, באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום.

רבי יוסי: באיזה יום, באיזה שעה, באיזה מקום.

מכירין אתם אותו? התרתם בו? העובד ע''ז את מי עבד, ובמה עבד?

כל המרבה בבדיקות הר''ז משובח מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאני

מה בין חקירות לבדיקות? חקירות, אחד אומר איני יודע עדותן בטילה.

בדיקות, אחד אומר איני יודע, ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין - עדותן קיימת.

אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטילה.אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש עדותן קיימת,

שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע בעיבורו של חדש.

זה אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה - עדותן בטילה.

א' אומר בשתי שעות וא' אומר בשלש שעות - עדותן קיימת.

א' אומר בשלש ואחד אומר בחמש - עדותן בטילה. ר''י קיימת

א' אומר בחמש ואחד אומר בשבע - עדותן בטילה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב.

ואח''כ מכניסין את השני ובודקין אותו, אם נמצאו דבריהם מכוונים - פותחין בזכות.

אמר אחד מן העדים: יש לי ללמד עליו זכות, או אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו חובה - משתקין אותו, אמר אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו זכות - מעלין אותו, ומושיבין אותו ביניהם, ולא היה יורד משם כל היום כולו. אם יש ממש בדבריו - שומעין לו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות - שומעין לו, ובלבד שיש ממש בדבריו.

ואם מצאו לו זכות - פטרוהו, ואם לאו - מעבירין אותו למחר.

ומזדווגין זוגות זוגות. וממעטין ממאכל, ולא היו שותין יין כל היום, ונושאין ונותנין כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. המזכה אומר: אני מזכה, ומזכה אני במקומי. והמחייב אומר: אני מחייב, ומחייב אני במקומי, המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות - אינו יכול לחזור וללמד חובה.

טעו בדבר - שני סופרי הדיינין מזכירין אותו.

אם מצאו לו זכות - פטרוהו. ואם לאו - עומדים למנין.

שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין - זכאי.

י''ב מחייבין וי''א מזכין, ואף י''א מזכין וי''א מחייבין וא' אומר איני יודע

ואפילו כ''ב מזכין או מחייבין וא' אומר איני יודע - יוסיפו הדיינין.

מוסיפין - שנים שנים, עד שבעים ואחד.

ל''ו מזכין ול''ה מחייבין - זכאי. ל''ו מחייבין ול''ה מזכין - דנין אלו כנגד אלו, עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין.

א. שבע חקירות

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום