סנהדרין דף לה עמוד א

פרק רביעי

רשב''ח: דוְהוֹקַע אוֹתָם לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ.

ר''ח: מניין להוקעה שהיא תלייה דוְהוֹקַעֲנוּם לַה' בְּגִבְעַת שָׁאוּל בְּחִיר ה'

וכתיב וַתִּקַּח רִצְפָּה בַת אַיָּה אֶת הַשַּׂק וַתַּטֵּהוּ לָהּ אֶל הַצּוּר מִתְּחִלַּת קָצִיר

וכתיב וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם. לא שהם חטאו אלא

א''ל הקב'ה למשה: חלק להם בתי דינין שישוב חרון אף מישראל.

לא משום שאין דנין שנים ביום אחד דדווקא בב' מיתות אבל במיתה אחת דנין

ר''ח דמְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים.

ורבא אַשְּׁרוּ חָמוֹץ - אשרו דיין שמחמץ את דינו.

- ולר''ח: אַשְּׁרוּ חָמוֹץ - ולא חומץ.

- ולרבא: מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט כל תענית שמלינין בה צדקה כאילו שופך דמים

וה''מ בלחם ותמרים שאוכלים מיד, אבל במעות חיטי ושערי לא.

א'' א לדונו בע''ש ולגמור דינו בשבת שמא ימצאו טעם לחובה וצריך הלנת דין.

וא''א לגמור דינו ולהורגו בשבת - אין רציחה דוחה את שבת.

וא''א להורגו בלילה - נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ בעינן.

וא''א לגמור דינו בשבת, ולהורגו בראשון - שאז אתה מענה את דינו

וא''א לדונו בע''ש ולגמור הדין בראשון - שישכחו הטעמים

אף דשני סופרי הדיינין כותבין דברי המזכין והמחייבין

אף דבפיהם כותבים סברות הלב נשכחות - הלכך לא אפשר.

ר''ל: ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק''ו מעבודה שדוחה שבת שקבורת מת מצוה דוחה אותה מוְלַאֲחֹתוֹ,

כדתניא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ - הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת, יכול יטמא - אמרת לא יטמא.

ת''ל לאחותו הוא דאינו מטמא, אבל מטמא למת מצוה.

שבת שנידחת מפני עבודה ק''ו שקבורת מת מצוה דוחה אותה?

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום