סנהדרין דף צה עמוד א
פרק י''א
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
'עֲנִיָּה עֲנָתוֹת' - עתיד ירמיה בן חלקיה ומתנבא עלה מענתות, ד'דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין'.
ארי"ו: ששה שמות יש לארי, אלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ.
- אי הכי בצרו להון! - עָבְרוּ מַעְבָּרָה שנים הם.
ר''ה: 'עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד'? אותו היום נשתייר מעונה של נוב.
אמרו לו איצטגניניו: אי תלך עכשיו בלילה הזה תוכל, ואי לא לא, ודרך שצריך ללכתה עשרה ימים הלך ביום אחד כשהגיע לירושלים פרסו עוד ועוד מצעות תחתיו עד שישב מעליהם וראה לכל ירושלים. והיתה נדמית בעיניו כקטנה ואמר זו כל העיר ירושלים שבעבורה אסף כל חילותיו וכבש כל המדינות?
הלא היא קטנה וחלשה יותר מכל הכרכים שכבשתי בחוזק ידי עלה וקם והניד בראשו, ונפנף בידו מול הר בית המקדש שבציון ומול העזרה שבירושלים, אמרו לו: הבה נשלח בה יד עכשיו,
אמר להם עייפתם נוחו ולמחר כל אחד ואחד מכם יביא לי חתיכה מחומת העיר. מיד 'ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים'
ר"פ: היינו דאמרי אינשי 'לן דין בטל דין'.
מעשה ההצלה דדוד המלך
'וְיִשְׁבִּי בְּנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד,
ר"י מרב: 'וישבי בנוב' איש שבא על עסקי נוב. א"ל הקב"ה לדוד: עד מתי יהיה עון זה טמון בידך? על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים, ועל ידך נטרד דואג האדומי, ועל ידך נהרגו שאול ושלשת בניו. רצונך - יכלו זרעך או תמסר ביד אויב?
אמר לפניו: רבש'ע! מוטב אמסר ביד אויב, ולא יכלה זרעי.
יום אחד יצא לצוד ציד ונדמה לו שטן כצבי, זרק בו חץ ולא הגיעו, ומשכו עד שהגיע לארץ פלישתים, כשראהו ישבי בנוב אמר: הנה הוא שהרג לגלית אחי. כפתו וקמטו והושיבו תחת קורת הבד ונעשה לו נס ונמעכה הקרקע שתחתיו, והיינו ד'תַּרְחִיב צַעֲדִי תַחְתָּי וְלֹא מָעֲדוּ קַרְסֻלָּי'.
ואותו היום ער"ש היה, ואבישי בן צרויה רחץ ראשו בד' גרמידי מים וראה כתמי דם,
וא"ד: שראה יונה נטרפת לפניו אמר כנסת ישראל ליונה נמשלה שנא' 'כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף'
– ש"מ דוד מלך ישראל שרוי בצער. הגיע לביתו ולא מצאו, אמר תנן: אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו.
בשעת הסכנה מאי? שאל בביהמ''ד, אמרו לו: שבשעת הסכנה מותר,
רכב על פרדתו והלך וקפצה לו הדרך, כשהגיע ראה לערפה שטווה, וכשראתהו השליכה עליו הפלך וכשלא פגע בו עשתה עצמה כנשמט מידה, וביקשה הימנו שירים לה, הרים וזרק עליה ופגע בראשה והרגה,
וכשראה ישבי בנוב, אמר עתה הם שנים ויהרגוני, זרק את דוד ללמעלה והניח חרבו מתחת, כדי שכשיפול יפול על החרב,
- אמר אבישי 'שם' והעמידו לדוד בין שמים לארץ, ודוד עצמו לא יכל לומר 'שם', דאין חבוש מוציא עצמו מבית האסורין. א"ל מה מעשיך כאן,
א"ל כך אמר לי קוב'ה [שאבחר אני או זרעי] וכך החזרתיו שמוטב שאני אמות]
- אמר לו: הפוך תפילתך, בן בנך ימכור שעווה ואתה לא תצטער
א"ל א"כ סייע בעדי- וזהו ד'וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בן צרויה'.
ר''י מרב: שעזרו בתפלה. אמר אבישי שם והורידם. כשרדף אחריהם עד שהגיעו ל'קובי' בגבול ישראל, אמרו נקום להורגו, וכשהגיעו לבי תרי אמרו וכי שני גורים יהרגו אריה, לכך אמרו לו לך ומצא אמך ערפה בקברה, וכשהזכירו לו שם אמו נחלש כוחו והרגוהו והיינו ד'אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל'.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סנהדרין · הדף היומי היום