שבועות דף יח עמוד ב

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

רב"ח לאביי: א''כ מצינו ארוכה וקצרה בנדה, ואנן במקדש תנן. אלא לא דמי ארוכה משמש מת כאן כדרך קצרה דשם, וארוכה דשם קצרה דכאן.

ודברי אביי שחייב שתים בעלמא, ולא במשנתנו שמיירי באנוס ולא סמוך לוסתה

בעא ריביב"ל מאחיו: אזהרה למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שלא יפרוש מיד,

חזקיה: 'ותהי נדתה עליו', אפי' בשעת נדתה תהא עליו. ואפי' ל'ת מדר"פ ד'לא תקרב, לא תקרב נמי לא תפרוש הוא', ד'האומרים קרב אליך אל תגש בי כי קדשתיך'. וכשחשב ששאלו מקור אזהרה לבועל נדה זרק עליו פתח ד'ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב'.

ת"ר: ארי''א: אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן [עונה]. 'והזרתם את בני ישראל מטומאתם' מיכן

רי"ו מרשב"י כל שאין פורש סמוך לוסתה אפ' הויין לו בנים כבני אהרן - מתים, ד'והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה', וסמיך: 'אחרי מות'.

רחב"א מרי"ו: כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה - הויין לו בנים זכרים, ד'להבדיל בין הטמא ובין הטהור', וסמיך: 'אשה כי תזריע וילדה זכר'.

ריב"ל: הויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב: 'להבדיל ולהורות'.

רחב"א מרי"ו: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים, ד'להבדיל בין הקדש ובין החול, והתם: 'להבדיל בין הטמא ובין הטהור', וסמיך: 'אשה כי תזריע'.

ריב"ל: הו''ל בנים ראוין להוראה, ד'להבדיל ולהורות'.

רבב"י מר"א: כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש - הויין לו בנים זכרים, 'והתקדשתם והייתם קדושים, וסמיך: 'אשה כי תזריע'.

ג. ר''א: השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ ולא על העלם מקדשר''ע: ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה חייב ולא על העלם מקדש

נפק''מ: שרץ ונבלה לר''א: בעינן עד שידע אי נטמא בשרץ או בנבלה

ולר''ע: כיון דידע שנטמא א''צ לדעת אם בשרץ או בנבלה.

וכן אמר עולא שהנפק''מ בשרץ ונבלה שהקשה על ר''א דממ"נ חייב, והשיבו רי''ה: 'או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה', עד שיודע לך במה חטא.

ותירץ: שם 'אשר חטא והביא' - חטא כל שהוא, הכא כתיב ב'כל דבר טמא', 'או בנבלת שרץ': ש"מ בעינן שיידע אם בשרץ או בנבלה

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום