סוטה דף יא עמוד א
פרק ראשון
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
כיו''ב 'וישלחהו מעמק חברון' בעצה עמוקה של אברהם שקבור בחברון, ד'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך'.
ריצב"א: 'כי אמר אין לי בן'- הגון למלכות. דהא ד'ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת'!
ר"ח: גמרי כל השורף תבואתו של חבירו - אינו מניח בן ליורשו, והוא קלייה לדיואב, ד'ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש'.
ב. וכן לענין הטובה, מרים המתינה למשה שעה אחת וכו'.
מי דמי? שם שעה אחת, וכאן שבעה ימים!
אביי: ולענין הטובה אינו כן.
א"ל רבא: וכן לענין הטובה קתני!
אלא רבא: ה''ק: וכן לענין הטובה דבאותה מדה, ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות.
א"ר יצחק: 'ותתצב אחותו מרחוק' פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר;
'ותתצב' - ד'ויבא ה' ויתיצב וגו',
'אחותו' – ד'אמור לחכמה אחותי את',
'מרחוק' - ד'מרחוק ה' נראה לי',
'לדעת' – ד'כי אל דעות ה',
'מה' – ד'מה ה' אלהיך שואל מעמך,
'יעשה' – ד'כי לא יעשה ה' אלהים דבר',
'לו' - דד ויקרא לו ה' שלום'.
רב ושמואל: 'ויקם מלך חדש אם חדש ממש דחדש,
או שנתחדשו גזירותיו. דלא כתיב 'וימת וימלוך'.
'אשר לא ידע את יוסף' - דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה כלל.
'ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל'
תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, ד'ויאמר אל עמו';
לפיכך לקה תחילה, ד'ובכה ובעמך ובכל עבדיך'.
ארחב''ח: הבה נתחכמה לו - להם מיבעי ליה!
באו ונחכם למושיען של ישראל, במה נדונם?
באש, ד'כי הנה ה' באש יבא', וכתיב: 'כי באש ה' נשפט וגו',
בחרב ד'ובחרבו את כל בשר'
אלא במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, ד'כי מי נח זאת לי וגו', והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא;
ב. הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין בתוכו וכן ומצרים נסים לקראתו
כר"א 'כי בדבר אשר זדו עליהם' בקדירה שבישלו בה נתבשלו.
'זדו' לישנא דקדירה- ד'ויזד יעקב נזיד'.
רחב"א מר"ס: שלשה היו באותה עצה: בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק - נידון ביסורין, יתרו שברח - זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, ד'ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הַקִנִים הבאים מחמת אבי בית רכב' וכתיב: 'ובני קיני חתן משה וגו'.
'ונלחם בנו ועלה מן הארץ' - ועלינו מיבעי ליה!
אראב"כ: כאדם שמקלל את עצמו ותולה קללתו בחבירו.
וישימו עליו שרי מסים - עליהם מיבעי ליה!
ראבר''ש: שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו, וכל אחד ואחד מישראל שאמר להם איסטניס אני, אמרו לו: כלום איסטניס אתה יותר מפרעה?
שרי מסים - דבר שמשים (לבנים).
'למען ענותו בסבלותם' - למען ענותו לפרעה בסבלותם דישראל.
רב ושמואל: 'ויבן ערי מסכנות לפרעה'
אם מסכנות או ממסכנות את בעליהן, דכל העוסק בבנין מתמסכן.
רב ושמואל: 'את פיתום ואת רעמסס' - פיתום שמה, וראשון ראשון מתרוסס;
וחד אמר: רעמסס שמה, וראשון ראשון פי תהום בולעו.
ר"ל: 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ' - כן רבו וכן פרצו מיבעי!
רוח הקדש מבשרתן: כן ירבה וכן יפרוץ.
'ויקוצו מפני בני ישראל' - מלמד, שהיו דומין בעיניהם כקוצים.
'ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך' ר"א: בפה רך, רשב''נ: בפריכה.
רבא: 'וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים
- בתחילה בחומר ובלבנים, ולבסוף ובכל עבודה בשדה.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום