סוטה דף ט עמוד ב

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו,

מה שביקש לא נתנו לו, ומה שבידו נטלוהו ממנו;

אמר הקב"ה: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה וחיה,

ועכשיו: 'ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה'.

אני אמרתי יהלך בקומה זקופה, עכשיו 'על גחונו ילך'.

אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו 'עפר יאכל'.

הוא אמר אהרוג אדם ואשא חוה, עכשיו 'איבה אשית בינך ובין האשה.

וכן מצינו: בקין, וקרח, ובלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום, ואדוניהו, ועוזיהו, והמן, שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם,

מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלוהו מהם.

ב. בירך התחילה בעבירה וכו'.

מה"מ?: אי מ'בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה',

והכתיב: 'וצבתה בטנה ונפלה ירכה'!

-אביי: לייט תחילה ירך והדר בטן, ומים בדקי כדרכם קודם בטן ואח''כ ירך

והך: דבקללה גם כתיב קודם: 'לצבות בטן ולנפיל ירך'!

ההוא: שכהן מודיעה דבטן ברישא והדר ירך, שלא להוציא לעז על מים המרים

שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו,

שנא: ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו.

אבשלום נתגאה בשערו, לפיכך נתלה בשערו;

ולפי שבא על עשר פלגשי אביו, לפיכך נתנו בו עשר לונביות, שנאמר: ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב;

ולפי שגנב ג' גנבות, לב אביו ב"ד, וישראל, לפיכך נתקעו בו ג' שבטים

שנאמר: ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום.

וכן לענין הטובה,

מרים המתינה למשה שעה אחת, דותתצב אחותו מרחוק,

לפיכך נתעכבו ז' ימים במדבר, דוהעם לא נסע עד האסף מרים.

יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו,

דויעל יוסף לקבור את אביו ויעל עמו גם רכב גם פרשים,

ומי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה.

משה זכה בעצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו,

דויקח משה את עצמות יוסף עמו,

מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, דויקבור אותו בגיא.

לא על משה בלבד אמרו, אלא על כל הצדיקים, דוהלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך.

ת"ר: שמשון בעיניו מרד, ד'אותה קח לי כי היא ישרה בעיני',

לפיכך 'ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו'.

והך: ד'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא'! כשהלך אחר ישרותו הלך

רבי: תחילת קלקולו בעזה, ד'וילך שמשון עזתה וירא שם אשה זונה וגו', לפיכך לקה בעזה, ד'ויורידו אותו עזתה'.

והך: ד'וירד שמשון תמנתה'- תחלת קלקולו מיהא בעזה היה.

• 'ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה דלילה',

תניא רבי: אילמלא נקרא שמה דלילה, ראויה היתה שתקרא דלילה,

דילדלה את כחו', ד'ויסר כחו מעליו;

את לבו, ד'ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו';

את מעשיו, שנסתלקה שכינה ממנו ד'והוא לא ידע כי ה' סר מעליו'.

'ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו' - מנא ידעה?

ר''ח מרב: ניכרין דברי אמת.

אביי: ידעה באותו צדיק שלא מוציא שם שמים לבטלה,

כיון שאמר: נזיר אלהים אני, אמרה: עכשיו וודאי אומר אמת.

רי"צ דר"א: 'ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו'

בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו.

ב. 'ועתה השמרי נא וגו' ואל תאכלי כל טמא' דברים האסורים בנזיר.

ג. וַיִבְקַע אלהים את המכתש אשר בלחי.

הוא איוה לדבר טמא, לפיכך נתלו חייו בדבר טמא.

רחב''ח: ותחל רוח ה' וגו' -חלתה נבואתו של יעקב אבינו, ד'יהי דן נחש עלי דרך'.

רי"צ דבר"אי: 'לפעמו במחנה דן' א: מלמד, שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג כתיב הכא: 'לפעמו במחנה דן', וכתיב התם: 'פעמון ורימון'.

רב אסי: 'בין צרעה ובין אשתאול': צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה.

ארחב"ח: 'והוא יחל להושיע את ישראל'

הוחל שבועתו של אבימלך, ד'אם תשקר לי ולניני ולנכדי'.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום