סוטה דף יג עמוד א

פרק ראשון

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

וכיון שהטילוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה, א"ל: בתי, היכן נבואתיך! והיינו ד'ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו', לידע מה יהא בסוף נבואתה.

א. יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו וכו'

דמעיקרא כתיב: 'ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה וגו'

והדר: 'וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו',

ולבסוף כתיב: 'וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו' והדר 'וכל העולים אתו לקבור את אביו'?

ארי''ו: בתחילה עד שלא ראו בכבודן של ישראל לא נהגו בהן כבוד, ולבסוף שראו בכבודן נהגו בהן כבוד, ד'ויבאו עד גורן האטד, -

מלמד, שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב כגורן זה שמקיפים לו אטד, שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה.

תנא: כולם למלחמה באו, כיון שראו כתר יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב.

תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב.

'ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד'

תנא: אפי' סוסים ואפילו חמורים (מאילו מאילו).

כיון שהגיעו למערת המכפלה, בא עשו מעכב, א''ל: ממרא קרית הארבע היא חברון

וארי''צ: קרית ארבע ארבע זוגות היו: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, הוא קבר ללאה בשל עצמו, ומה שנשאר שלי הוא,

אמרו לו: מכרת! א"ל נהי שמכרתי בכורה חלק פשיטות לא מכרתי

אמרו לו: 'בקברי אשר כריתי לי' – לשון מכירה.

אמר להם תנו לי אגרת שאכן מכרתי אמרו לו האגרת בארץ מצרים היא, ונפתלי ילך שקל הוא כאיילה ד'נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר',תקרי: אמרי ספר.

חושים בן דן היה שם ואוזניו כבדות [שלא שמע] א"ל מאי האי, אמרו לו שמתעכבים עד שיבוא נפתלי ממצרים, א"ל ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון? לקח מקל והכהו בראשו נשרו עיניו ונפלו על רגלי יעקב, פתח יעקב עיניו וחייך, והיינו ד'ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע'-

באותה שעה נתקיימה נבואת רבקה, למה אשכל גם שניכם יום אחד

ואף שמיתתן לא היתה ביום אחד, קבורתן מיהא היתה ביום אחד,

וודאי שהתעסקו גם האחים בו ד'וישאו אותו בניו ארצה כנען' אלא שהניחו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות

א. מי לנו גדול מיוסף כו'.

ת"ר: בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו, שכל ישראל כולן נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות, ד'חכם לב יקח מצות וגו'.

א. ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה ושאלה,

אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו.

הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך מוטב, אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף.

ואל תתמה היאך ברזל צף, שהרי כתיב: 'ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים וגו' אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל',

ודברים ק"ו: ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה צף ברזל מפניו, עאכו"כ מפני משה רבינו.

ב. רבי נתן: בקברניט של מלכים היה קבור, הלך משה ועמד על קברניט של מלכים, אמר: יוסף, הגיע עת שנשבע הקב"ה שאני גואל אתכם, והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך מוטב, ואם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך, באותה שעה נזדעזע ארונו של יוסף, נטלו משה והביאו אצלו.

וכל אותן שנים שהיו ישראל במדבר, היו שני ארונות הללו אחד של מת ואחד של שכינה מהלכין זה עם זה, והיו עוברין ושבין אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו?

אמרו: אחד של מת ואחד של שכינה; וקיים זה כל מה שכתוב בזה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום