בבא קמא דף פ עמוד א

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

והטבח לוקח ושוחט, לוקח ושוהה, ובלבד שלא ישהה העגונה שבהן ל' יום.

מהו לשהות?

א"ל: מותר אם קושרה למיטה, ובלבד שלא תצא ותרעה בעדר,

מעשה בחסיד אחד שגונח מלבו, ושאלו לרופאים,

ואמרו: אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית. והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם, ואמרו: לסטים מזויין בביתו של זה, ואנו נכנסין אצלו! ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז. ואף הוא בשעת מיתתו אמר: יודעני שאין בי עון אלא אותה העז, שעברתי על דברי חברי. מח' רשי ותוס' אם רבנן חלקו אר''ג

ר' ישמעאל: מבעלי בתים שבגליל העליון היו בית אבא, וחרבו משום שהיו מרעין בחורשין, ודנין דיני ממונות ביחיד, ואף שהיו חורשים סמוך לבתיהם, שדה קטנה היתה ומעבירין דרך עליה.

ת"ר: רועה שעשה תשובה, וכן גר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושתו, - אין מחייבין אותו למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד.

וכן מי שנדר ליקח בית וליקח אשה בארץ ישראל,

- אין מחייבין אותו ליקח מיד, עד שימצא את ההוגנת לו.

ומעשה: באשה שבנה היצר לה, קפצה ונשבעה: כל מי שיבא איני מחזירתו, וקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנין,

וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו: לא נתכוונה זו אלא להגון לה.

כשם שאמרו: אין מגדלין בהמה דקה, כך אמרו אין מגדלין חיה דקה.

ר' ישמעאל: מגדלין כלבים כופרין, וחתולים, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויים לנקר את הבית.

חולדות סנאים- ר''י: שרצא וחרצא. וא''ד: חרזא, חרצי שוקיה גבוהים, ורועה בין הסנאים. שרצא- [חולדה] שוקיה קטנים.

ר''י מרב: עשינו עצמנו בבבל כארץ ישראל לבהמה דקה.

ראב"א לר"ה: שלך מאי? א"ל: על שלנו שומרת חובה אשתו א"ל: חובה תקבור לבנה [שאינה יודעת לשמור] ואכן: כל שנות ראב"א לא התקיים זרע לר"ה מחובה.

א"ד אר"ה מרב: עשינו עצמנו בבבל כא''י לבהמה דקה, מכשבא רב לבבל.

רב ושמואל ור''א הזדמנו לברית, וא''ד לפדיון הבן, אף אחד לא עלה לפני השני.

ובסוף איחרו את שמואל להיות אחרון, ורב נהג כבוד בשמואל משום אותו מעשה שקללו. אדהכי בא חתול וקטע יד התינוק.

יצא רב ודרש: חתול מותר להורגו, ואסור לקיימו, ואין בו אף בעורו משום גזל, ואין בו משום השב אבידה לבעלים.

ויקשה מרשב"א: שמגדלין כלבים כופרין, וחתולין, וקופין, וחולדות סנאים, מפני שעשויין לנקר את הבית!

זה בשחור וזה בלבן, ומעשה דרב: אף שהיה שחור, -בן לבן היה.

והא: דבעי רבינא: שחור בן לבן, מהו? בעי בשחור בן לבן בן שחור.

[מרחב"פ]: א. מתריעין על החיכוך בשבת, ב. ודלת הננעלת לא במהרה תפתח,

ג. והלוקח בית בארץ ישראל - כותבין עליו אונו אפילו בשבת.

מיתיבי: ושאר פורעניות המתרגשות ובאות על הצבור, כגון חיכוך, חגב, זבוב, צירעה ויתוש, ושילוח נחשים ועקרבים - לא היו מתריעין אלא צועקים!

- לא קשיא: כאן בלח, כאן ביבש. דאריב"ל: שחין שהביא הקב"ה על המצרים - לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנא': 'ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה'.

ב. ודלת הננעלת לא במהרה תפתח כמ"ז: לענין סמיכת חכמים.

רב אשי: כל המריעין לו- לא במהרה מטיבין לו.

ר''א מדיפתי: בשם עצמו: לעולם אין מטיבין לו.

ג. והלוקח בית בארץ ישראל - כותבין עליו אונו אפילו בשבת.

כרבא: דאומר לנכרי ועושה, ואף דאמירה לנכרי שבות היא,

- משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן בזה.

רשב"נ מר' יונתן: הלוקח עיר בארץ ישראל, כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה, משום ישוב ארץ ישראל.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום