בבא קמא דף פא עמוד ב

פרק שביעי

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

עשרה תנאין התנה יהושע:

א. שיהו מרעין בחורשין

דקה בגסה אבל דקה בדקה וגסה בגסה - לא, וכ"ש גסה בדקה דלא.

ב. מלקטין עצים משדותיהם בהיזמי והיגי, ולא בשאר עצים. במחוברין, ולא בתלושין. בלח, ולא ביבשים, ובלבד שלא ישרש.

ג. ומלקטין עשבים בכל מקום, חוץ משדה תלתן [שמעלה עשבים]

והך: דעלתה עם מיני עשבים אין מחייבים אותו לעקור.

א. כרי"ר: לזרע – עשבים מכחישים אותה.

לזרעונים מאכל- עשבים מרככים אותה,

ב. לאדם העשוי כערוגות לא טוב עשבים,

לבהמה לא עשוי כערוגות.

ד. וקוטמין נטיעה בכל מקום, חוץ מגרופיות של זית.

משום זקן אחד: בזית - כביצה, בקנים ובגפנים - מן הפקק הפיצול ולמעלה,

ושאר כל האילנות - מאובו של אילן ולא מחודו,

מחדש שאינו עושה פירות, ולא מישן שעושה פירות,

ממקום שלא רואה את החמה, דממקום שרואה 'ממגד תבואות שמש.

ה. ומעין היוצא תחילה בני העיר מסתפקין ממנו

רהב"נ: ונותן לו דמים -ואין הלכה כמותו.

ו. ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה-

אבל יכול לצוד ברשתות ובמכמרות.

ת"ר: בראשונה התנו שבטים זה עם זה שלא יפרוס קליעה ויעמיד את הספינה, אבל יכול לצוד ברשתות ובמכמרות.

ת"ר: ים טבריא בחלק נפתלי ונטל מלא חבל חרם בדרומה- ים ודרום ירשה

תניא, רשב"א: תלושין שבהרים בחזקת כל השבטים הן עומדים, ומחוברים בחזקת אותו השבט. ואין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק, שנא': 'פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'. וכן אתה מוצא בכנענים ובפריזים ובאמוריים שלפניהם, שנא: 'ואל כל שכניו',

ז. ונפנין לאחורי הגדר, ואפילו בשדה שהיא מלאה כרכום.

ראב'י: רק ליטול הימנו צרור. ר"ח: ואפילו בשבת.

מ"ז חסידא לוקח ומחזיר, וא"ל לשמשו: שיטח בטיח ויחברו יפה.

[] ומהלכין בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה.

ר"פ: שדה שלנו אפי' דריסה שאחר הטל קשה לה.

ח. ומסלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים.

מעשה בשמואל: זז לצידי הדרכים. שאלו ר''י תנאין שהתנה יהושע, אפילו בבבל?

א"ל, שאני אומר: אפילו בחוצה לארץ.

מעשה רבי ור''ח: שהלכו בצידי דרכים פסע ריב''ק: ודילג באמצע מיתד ליתד

רבי לר"ח: מי הוא זה שמראה גדולה בפנינו?

א"ל ר''ח: שמא ריב''ק תלמידי הוא, שכל מעשיו לשם שמים.

כשבאו ראוהו א"ל: אילולי אתה יהודה בן קנוסא, הייתי מנדך.

ט. התועה בין הכרמים, מפסיג [מנתק] ויורד מפסיג ועולה.

ת"ר: הרואה חבירו תועה בין הכרמים, מפסיג ועולה מפסיג ויורד עד שמעלהו לעיר או לדרך. וכן אם הוא עצמו תועה בין הכרמים.

וקמ"ל: אפי' הוא שאינו יודע הדרך אינו צריך להחזיר אחריו הזמורות

ואפי' דהשבת גופו דאורייתא,- הו"א שיקיף סביבות הכרם קמ"ל: שמפסיג ועולה ומפסיג ויורד.

י. ומת מצוה קנה מקומו.

והך: דהמוצא מת מוטל באיסרטיא רה''ר- מפנהו לימינה או לשמאלה

שדה בור ושדה ניר - מפנהו לשדה בור, שדה ניר ושדה זרע - מפנהו לשדה ניר. היו שתיהן בורות, שתיהן נירות, שתיהן זרועות - מפנהו למקום שירצה!

ר"ב: במוטל על המיצר, מתוך שניתן לפנותו, מפנהו לכל מקום שירצה.

אמרי: עשרה תנאים? הרי י''א הן - מהלכין בשבילי הרשות שלמה אמרה.

כדתניא: הרי שכלו פירותיו מן השדה, ואינו מניח בנ''א ליכנס בתוך שדהו,

מה הבריות אומרות עליו? מה הנאה יש לפלוני, ומה הבריות מזיקות לו! עליו נאמר 'אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות'.

והך דר"י: דבשעת הוצאת זבלים, אדם מוציא זבלו לרה"ר וצוברו כל שלשים, כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ!

והך דריבריב''ב: א. תנאי ב"ד הוא, שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחיל שלו, ונותן לו דמי שוכו של חבירו.

ב. ותנאי ב"ד הוא, שישפוך יינו להציל דבש חבירו, ונוטל דמי יינו מתוך דבש חבירו.

ג. ותנאי ב"ד הוא, שיפרק עציו וטוען פשתן חבירו, ונוטל דמי עציו מתוך פשתן חבירו, שעמ''כ הנחיל יהושע את הארץ!

ביחידאי לא קאמרינן.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום