בבא קמא דף פג עמוד ב
פרק שמיני
ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות
פרק שמיני - החובל+
החובל בחבירו - חייב עליו משום חמשה דברים:
בנזק, בצער, בריפוי, בשבת, ובושת.
בנזק כיצד? סימא עינו, קטע ידו, שיבר רגלו, רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק, ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה.
צער -כואו בשפוד או במסמר, ואפילו על ציפורנו מקום שאינו עושה חבורה, אומדין כמה אדם כיוצ''ב רוצה ליטול להיות מצטער כך.
ריפוי - הכהו חייב לרפאותו.
עלה בו צמחים, אם מחמת המכה חייב, שלא מחמת המכה פטור.
חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה חייב לרפאותו, חייתה כל צורכה אינו חייב לרפאותו.
שבת -רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין, שכבר נתן לו דמי ידו ורגלו.
בושת - הכל לפי המבייש והמתבייש.
המקור לחיוב תשלומין
א. מה 'מכה בהמה' לתשלומין, אף 'מכה אדם' לתשלומין.
ואם נפשך לומר: לא תקחו כופר לנפש רוצח- אבל אתה לוקח לראשי אברים שאין חוזרין.
לאו: 'מכה אדם יומת' – שמדבר על הריגה!
אלא מה 'הכאה' דבהמה לתשלומין, אף 'הכאה' דאדם לתשלומין.
והך: ד'ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת'- בממון.
ולא במיתה א. שהרי הוקש למכה בהמה
ב. שכתוב אח''כ: 'כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו', וש"מ ממון.
אם נפשך לומר: דיקשה למה ללמוד מ'מכה בהמה', לילף מ'מכה אדם',
שא"ת: דדנין נזיקין מנזיקין ולא ממיתה אדרבה דנין אדם מאדם ולא מבהמה
היינו דתני: ד'לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת,
אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.
• והאי: 'לא תקחו כופר לנפש רוצח' למעט ראשי אברים
'כדי רשעתו' שלא תנהג בו שתי רשעיות גם ממון וגם מיתה
'לנפש רוצח' לא תקח ממון ותפטרו, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין.
ואכתי בעי': גם ל'מכה בהמה' דלתשלומין דייקא, ולא עין ממש.
ח' מקורות לתשלום ממון
א. רדב"י: 'עין תחת עין ממון, ולא ממש, דהרי שהיתה עין זה גדולה משל חבירו
וא"ת דבכה"'ג: לוקח ממון התורה אמרה משפט אחד יהיה לכם, משפט השוה לכולכם
- ודחי': מאי קושיא? מאור עיניו לקח ממנו, מאור עיניו ניקח ממנו.
וכמו בקטן שהרג גדול - דנשמה לקח ממנו, נשמה נקח ממנו.
ב. רשב"י: עין תחת עין -ממון, ולא ממש דהרי שהיה סומא וסימא וכו' איך יתקיים?
- ודחי': שאולי רק היכן שאפשר אפשר, וכשאי אפשר- פוטרים אותו.
וכמו בטרפה שהרג את השלם, כשאי אפשר – אי אפשר.
ג. דבי רבי ישמעאל: 'כן ינתן בו', ומקרא יתירא- ילפי לממון [שכתוב כבר 'כן יעשה לו']
והך: דכאשר יתן מום באדם - איידי דבעי למיכתב כן ינתן
ד. דבי רבי חייא: 'יד ביד' יתירא שכבר כתב 'כאשר זמם' - דבר הניתן מיד ליד -ממון.
והך: ד'רגל ברגל' - איידי שכתב יד ביד.
ה. אביי מדדב''ח: 'עין תחת עין נפש תחת נפש, ולא נפש ועין תחת עין. ואי ס"ד ממש,
פעמים דמשכח"ל עין ונפש תחת עין, דבזמן שמתעוור יוצאת נשמתו
- ודחינן: דהיא גופא, נאמוד אם יכול לקבל כמו באומד למלקות,
ואפי' אי אמדוהו שיכול לקבל ובסוף מת, יפטרו כמו במלקות.
ו. ר"ז מדרבה: 'פצע תחת פצע', ליתן צער במקום נזק.
ואי ס"ד ממש, - הרי כמו שיש לניזק צער, גם למזיק יהיה צער.
ודחינן: דאפשר ממש, רק שיש המפונק שמצטער יותר שצריך ליתן לו ההפרש
ז. ר"פ מדרבא: 'ורפא ירפא', ליתן רפואה במקום נזק.
ואי ס''ד ממש, כמו שהניזק צריך להתרפאות, גם המזיק יצטרך.
- ויקשה: דאפשר ממש רק יש שמתרפא מיד, ונפק"מ שיתן לו ההפרש.
ח. רב אשי: 'תחת תחת' משור, מה להלן אף כאן ממון.
לא מ'תחת' דאדם 'ונתת נפש תחת נפש', דממש.
לא מצד: דדנין נזקין מנזקין, ואין דנין נזקין ממיתה.
דאדרבה, דנין אדם מאדם, ואין דנין אדם מבהמה!
אלא: מתחת אשר ענה - אדם מאדם, ונזיקין מנזיקין.
ר"א: עין תחת עין - ממש. ולא שחלק על כולם,
אלא לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק ולא כבן חורין דאין לו דמי.
רפב"ש: בחמור שקטע יד תינוק, שומו לו ארבעה דברים [חוץ מנזק]
א"ל אביי: והא חמור משלם רק נזק? א"ל: שישלם וישומוהו כעבד,וסירב אביו שמזלזל בבנו, ואף שחייב, כשיגדל יפייסו מעצמו.
רבא: בשור שלעס יד תינוק -שישומוהו כעבד.
והך: דכל הנישום כעבד אין גובין אותו בבבל -דווקא בכה"ג שתפס
ורבא לשיטתו דנזקי שור בשור ונזקי שור באדם - גובין אותו בבבל,
נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור - אין גובין אותו בבבל.
ואין לחלק: דנזקי אדם באדם אפי' דיש שליחות לא קים לן בגווה,
דגם בנזקי שור בשור נגיד כן.
ואין לחלק: צא ובדוק כמה נמכר שור בשוק
א. גם עבד בשוק כן ב. כפל ודו"ה זה קצוב וע"ז נעשה שליחותם
ואין לחלק: עשו שליחותם בממון ולא בקנס - דאדם באדם גם ממון הוא
ואין לחלק: עשו שליחותם במילתא דשכיח - שהרי בושת ופגם גם שכיח.
ולא ס''ל כר''פ דבאמת גובים שגבה ד' מאה זוז לבושת.
שהרי שלח ר''נ לר''ח חסדא, חסדא, קנסא מגבית בבבל?
אלא: עושים שליחותם בדשכיח ויש בזה חסרון כיס משא"כ אדם דלא שכיח
ובושת שאין בזה חסרון כיס לא עושים שליחותם אבל שור בשור גובין
והך: שור שהזיק אין גובין בבבל - ובהכרח באזיק שור
וא''א דהיינו: בתם וכאן דמועד - שהרי אין מועד בבבל.
ולא בכה"ג: שהועד שם ובא לכאן, או רבנן דישראל העידוהו בבבל -דהא לא שכיח
-אלא: מדובר בשן ורגל, שהן מועדין מתחילתן.
א. צער - כוואו בשפוד או במסמר וכו'.
מאן תנא צער שלא במקום נזק משתלם -? רבא: בן עזאי היא.
דתניא, רבי: כויה משמע שאין בה חבורה כתב חבורה, לגלות אכויה רק בשיש חבורה
בן עזאי: כויה משמע שיש בה חבורה כתב חבורה, לגלות אכויה שאין בה חבורה.
מתקיף ר"פ: אדרבה, איפכא מסתברא,
לרבי: דכויה נאמרה תחילה, דמשמע דיש בה חבורה,
כתב חבורה, לגלות על כויה – דרק כשאין בה חבורה.
לבן עזאי: חבורה נאמרה תחילה, כויה משמע שאין בה חבורה,
כתב חבורה, לגלויי אכויה, דרק בשיש בה חבורה,
א"נ דכו"ע: כויה - בין שיש בה חבורה ובין שאין בה חבורה משמע,
וכאן חלקו: בכלל ופרט המרוחקים זה מזה, לבן עזאי: דנין אותו בכלל ובפרט
לרבי: אין דנין אותו בכלל ופרט, ו'חבורה' לדמים יתרים.
קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום