בבא קמא דף פו עמוד א

פרק שמיני

ג. בעי רבה: שבת הפוחתתו בדמים, מהו? כשהכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור

כיון דסופה לחזור לא נותן כלום או כעת מיהא הפחיתו

ת"ש: מכה אביו ואמו ולא עשה בהן חבורה, והחובל בחבירו ביוה''כ- חייב בכולן. האי לא עשה חבורה ה''ד כגון שהכהו על ידו וסופו לחזור, ותני: חייב בכולן.

- אמרי: הב"ע - כגון שחירשו ולא עשה בו חבורה.

• רבה: החורש את אביו - נהרג, לפי שאי אפשר לחרישה בלא חבורה, לא כשטיפת דם נפלה באוזנו - ולא בגילחו. הא הדר, והיינו בעיין.

מיירי: כגון שסכו סם המשיר את השיער שאינו חוזר לצמוח.

צער - שיש לו חטטים בראשו וצועק מאותם בקעים

ריפוי -שצריך רפואה,

שבת -שהיה מרקד ומתלוצץ בראשו בחנויות ועכשיו לא יכול.

בושת - אין לך בושת גדול מזה.

ומילתא דבעיא לרבה, פשיטא לאביי להך גיסא, ולרבא להך גיסא.

דאתמר: הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור-

לאביי: נותן לו שבת גדולה ושבת קטנה,

ולרבא: אינו נותן לו אלא דמי שבתו שבכל יום ויום.

לאביי: נותן שבת גדולה לעבד, ושבת קטנה לרב.

לרבא: הכל ינתן לעבד, וילקח בהן קרקע, והרב אוכל פירות.

פשיטא: פיחת אצל עצמו ואצל רבו לא פיחת, שפסק לראש אוזנו או נחירו - הכל לעצמו, פיחת אצל רבו – מחלוקת אביי ורבא.

דתנן: לר''מ: וכולן רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, שהן בני אברהם יצחק ויעקב,

לר"י: הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קטנו.

לר"ש: עשירים רואין אותן כאילו הם בני חורין שירדו מנכסיהם, עניים כפחותין שבהן.

לאו ר"מ: שהכל תלוי לפי המבייש והמתבייש

ולאו ר'י: במתני' סומא חייב ולר"י סומא אין לו בושת

וא"א דכר"י: והך דאין לו בושת לקחת ממנו אבל ליתן לו לא נותנים לו

דהא סיפא ישן שבייש פטור ול"ק ג"כ סומא דפטור מכלל דלר"י ל"ש

ת"ר: נתכוון לבייש קטן ובייש גדול - נותן לגדול דמי בושתו של קטן,

לבייש עבד ובייש בן חורין - נותן לבן חורין דמי בושתו של עבד,

לא ר''ש: דבנתכוון לזה וביש את זה פטור, כבהריגה וקם עליו שיתכון לו.

א. כר''י: ואף שאין לעבדים בושת, מ''מ ניתן לשומם לשלם לב''ח.

ב. כר''מ: גדול ממש, וקטן ממש ולא בנכסים שמצטער כשמזכירים לו בושתו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום