בבא קמא דף פז עמוד ב

פרק שמיני

איתיביה: החובל בע"ע- חייב בכולן, חוץ מן השבת בזמן שהוא שלו!

אביי: מודה רב: בשבת, דמעשה ידיה עד שעת בגרות דאבוה הוי.

והך: החובל בבנו גדול - יתן לו מיד, בבנו קטן - יעשה לו סגולה.

החובל בבתו קטנה פטור, ואחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה!

ה"נ בשבת.

והך: החובל בבניו ובבנותיו של אחרים, גדולים יתן להם מיד,

קטנים - יעשה להם סגולה, בבניו ובבנותיו שלו - פטור!

היינו: כשסמוכים על שלחנו, ורישא: כשאין סמוכין על שלחנו.

והך דסיפא: אחרים שחבלו בה חייבין ליתן לאביה. לה הם צריכים לתת!

ואפי' למ"ד: יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך, ה"מ בע"כ,

דא"ל: עשה עבודתך כל היום, ובערב לך סחור ואכול.

אבל עבד עברי: כי טוב לו עמך -במאכל, עמך במשתה, כ''ש בתו!

- כדרבדר"ע: לא נצרכה אלא להעדפה,

וקשה: בתרייתא בסמוכין על שלחנו, למה קטנים - יעשה להם סגולה, הא לאביהם צריך ליתן.

- אמרי: שהוא מקפיד בדבר החסר, אבל בדבר שבא מהעולם לא מקפיד

במציאה דמעלמא באה, ואין צער הגוף - מקפיד,

אבל חבלה דיש לה צער הגוף אף דמעלמא בא לא מקפיד.

והך: דיש לה צער בגוף ובא מעלמא וקפיד [שחייבין ליתן לאביה]

- אמרי: שם: באדם קפדן שהרי אין סמוכין על שלחנו, אפילו במידי דמעלמא קפיד,

- כאן: שאינו קפדן דסמוכין על שלחנו, מקפיד רק בשחסר לו, ולא בבא מעלמא.

סגולה - ר"ח: ספר תורה, רבבר"ה: דקל לתמרים [והקרן קיים].

וכן אר"ל: לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד,

ורי"ו: אפילו פציעה. כריב"ח: שפצעה בפניה והפחיתה מכספה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא קמא · הדף היומי היום