בבא מציעא דף מג עמוד ב

פרק שלישי

תנן, ב"ה: כשעת הוצאה. – היינו הוצאה מן העולם ובחסר

לא כשעת הוצאה מן העולם דבחסר לכו'ע משלמים כשעת הגזילה וביתר היינו ב"ש, אלא כשעת הוצאה מהבעלים.

ולרבה דחייב לשלם לא שסברו כב''ש, דביתר לכ''ע כן.

וחלקו בחסר דלב"ש שליחות יד א"צ חסרון והחסרון ברשות הגזלן

ולב"ה שליחות יד צריכה חסרון וברשות הבעלים נחסר

ולרבא ששליחות יד א"צ חסרון

חלקו בשבח גזילה דלב"ש דנגזל, ולב"ה דגזלן

ובפלוגתת תנאי דגוזל רחל גזזה וילדה

לר"מ משלם אותה וגיזותיה וולדותיה ולר"י גזילה חוזרת בעיניה

-וכן מדוייק דתני: ב"ש: ילקה בחסר וביתר, וב"ה: כשעת הוצאה, ש"מ.

[דא"א דבטלטלה להביא עליה גוזלות וחלקו אי שואל שלא מדעת גזלן, דלהדיא רבא ס"ל דגזלן]

ריא"ש: הלכה כרבי עקיבא. ומודה רבי עקיבא במקום שיש עדים.

ד'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו', וכיון דיש עדים מאותה שעה נתחייב לו אשמה.

ר"א לר'י: הא ארי"ו: דחלוק היה ר"ע אפי במקום עדים,

ד'ביום אשמתו' וב"ד הוא דמחייבי אשמה!

ר"ז לראב"פ: כשתעלה לא"י הקף סולמא דצור, ועלה לריב"א ושאלו אי שמיע לרי"ו דהלכה כר"ע.

א"ל מרי"ו: הלכה כרבי עקיבא לעולם. א. והיינו אפי' כשיש עדים

ב. דאפי' במחזירה למקומה ולא כרי"ש, דס"ל: דלא בעי' דעת בעלים

ורבא אמר: הלכה כב"ה. [וכן אנו נוהגים שהלכה כרבא]

החושב לשלוח יד בפקדון,

ב"ש: חייב, וב"ה: אינו חייב עד שישלח בו יד, שנא' אם לא שלח ידו במלאכת רעהו.

הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם רק רביעית.

הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה - משלם דמי כולה.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום