בבא מציעא דף מה עמוד ב

פרק רביעי

ר''פ: טעמא דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין - דדעתיה אצורתא, וצורתא עבידא דבטלא.

תנן: הזהב קונה את הכסף, אין להוכיח דנעשה ומיירי בחלפין- דמיירי בדמים

והך דהזהב קונה הכסף [ולא מחייב] תני מחייב.

ה"נ מסתברא, מסיפא: דהכסף אינו קונה את הזהב.

אי בדמים - היינו דזהב פירא וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני.

דאי בחליפין - תרוייהו לקנו אהדדי.

ועוד, תניא: הכסף אינו קונה את הזהב.

כיצד? מכר לו כ''ה דינר של כסף בדינר של זהב, אע"פ שמשך הכסף - לא קנה עד שימשוך את הזהב.

אי בדמים – משו''כ לא קני. אי בחליפין נקני, ובהכרח בדמים

והך רישא דקונה הכסף כיצד? מכר לו דינר של זהב בכ''ה דינר של כסף, כיון שמשך את הזהב - נקנה כסף בכל מקום שהוא.

אי אמרת בחליפין - היינו דקתני נקנה כסף בכל מקום שהוא.

אלא אי אמרת בדמים - האי נקנה כסף בכל מקום שהוא? נתחייב גברא מיבעי ליה!

רב אשי: לעולם בדמים, ומאי בכל מקום שהוא - כמות שהוא, כדא"ל.

אי א"ל מארנקי חדשה יהבינא לך - לא יכול להביא מארנקי ישנה אפי' דעדיפי מינייהו. דא''ל לישנן בעינא

כפירות לר''נ דאף שלא נעשים נקנים בחליפין.

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת בבא מציעא · הדף היומי היום