חולין דף טו עמוד ב

פרק ראשון

- כי שרי ר"מ כגון שהיה לו חולה מבעוד יום והך דר"י אסר כגון שהיה לו חולה והבריא

וכי הא דאראב"א [ריב"א] מרב: השוחט לחולה בשבת אסור לבריא, המבשל לחולה בשבת מותר לבריא;

- דהאי ראוי לכוס, והאי אינו ראוי לכוס.

• אר"פ: פעמים שהשוחט מותר, כגון שהיה לו חולה מבעוד יום, מבשל אסור, כגון שקצץ לו דלעת.

אר"ד מנהרדעא, הלכתא: השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא,

כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, כששוחט אדעתא דחולה שוחט;

המבשל לחולה בשבת - אסור לבריא, גזירה שמא ירבה בשבילו:

השוחט במגל יד, בצור, ובקנה - שחיטתו כשרה.

הכל שוחטין, ולעולם שוחטין, ובכל שוחטין, חוץ ממגל קציר והמגירה והשינים והציפורן, מפני שהם חונקין:

השוחט - דיעבד אין, לכתחלה לא, בשלמא במגל יד, דלמא אתי למעבד באידך גיסא,

אלא צור וקנה לכתחלה לא? ורמינהי, בכל שוחטין; בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה!

- לא קשיא: כאן בתלוש, כאן במחובר,

דאר"כ: השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל ור"ח מכשיר, [רק בדיעבד]

והך דתניא, בכל שוחטין: בין בתלוש, בין במחובר, בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה, בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה,

מני? לא רבי דאפי' דיעבד לא, ולא ר"ח דלכתחילה לא

- לעולם רבי חייא, ואפילו לכתחלה, והאי דמיפלגי בדיעבד? להודיעך כחו דרבי.

והך מתני' דקתני השוחט דמשמע דלכתחילה לא, לא רבי דדיעבד נמי לא ולא ר"ח דאפי' לכתחילה

לעולם ר"ח ואפילו לכתחלה, ומתניתין דקתני השוחט - רבי היא.

ול"קדרבי אדרבי דכאן במחובר מעיקרו, כאן בתלוש ולבסוף חיברו.

ושאני כדתניא: השוחט במוכני - שחיטתו כשרה, במחובר לקרקע - שחיטתו כשרה,

נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה, היה צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליו ושחט בו - שחיטתו פסולה, קשיין אהדדי!

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום