חולין דף לא עמוד א

פרק שני

ובכך קיים הך דרב דהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה, וכסהו בעפר,

אר"ז: מלא צואר וחוץ לצואר.

איבעיא להו: מלא צואר וחוץ לצואר כמלא צואר, דהיו לה תרי צוארי,

או"ד מלא צואר וחוץ לצואר משהו?

ת"ש: היה שוחט והתיז שני ראשין בבת אחת, אם יש לסכין מלא צואר אחד - כשר;

מלא צואר חוץ לשני צוארין, ש"מ: מלא צואר חוץ לצואר, ש"מ.

אמר רב מנשה: באיזמל שאין לו קרנים.

א"ל ראבדר"א: מחטא מאי? א"ל: מחטא הוא נוקב וקורע, ולא חותך.

ומרצע הרצענין- אפשר דנלמד מהך דתני 'כל שהוא', ומה דתני איזמל קמ"ל שלא נגזור אטו איזמל שיש לו קרניים

נפלה סכין ושחטה, אע"פ ששחטה כדרכה - פסולה, שנאמר: וזבחת ואכלת, מה שאתה זובח אתה אוכל:

טעמא דנפלה, הא הפילה הוא כשרה ואע"ג דלא מכוין, מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה?

רבא: ר' נתן היא, דתני אושעיא זעירא דמן חבריא: זרק סכין לנועצה בכותל, והלכה ושחטה כדרכה - ר' נתן מכשיר, וחכמים פוסלים.

הוא תני לה, והוא אמר לה: הלכה כר' נתן.

ואפי' דכבר אמר רבא חדא זימנא דכולן ששחטו ואחרים רואין אותן - שחיטתן כשרה, דהיינו ר"נ

צריכא הכא אפי' דלא מיכון לשום חתיכה בעולם והתם אפי' דלא אתי מכח בן דעת

• אתמר: נדה שנאנסה וטבלה אריא"ר: טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, ורי"ו: אף לביתה לא טהרה.

א"ל רבא לר"נ, לרב דאמר: טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, עון כרת הותרה, איסור מיתה מיבעיא? א"ל: בעלה חולין הוא, וחולין לא בעי כוונה.

ומנא תימרא? דתנן: גל שנתלש ובו ארבעים סאה, ונפל על האדם ועל הכלים - טהורין;

מאי לאו אדם דומיא דכלים דלא מיכווני

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת חולין · הדף היומי היום