שבועות דף יד עמוד א

פרק שני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

ואם נפשך לומר? הרי הוא אומר: בית אהרן ברכו את ה' וגו'.

והיינו דוכ'ת ביתו כתיב - כולן קרויין ביתו, דבית אהרן ברכו .. יראי ה' וגו'.

והאי 'אשר לעם' מיבעי כקאמר רחמנא מדעם ליהוי .

- ההוא - מומאת עדת בני ישראל נפקא.

ואפי' ד'אשר לו' מיבעי דמביא משלו ולא משל ציבור שאין הציבור מתכפרין בו ולא משל אחיו הכהנים דמתכפרין בו,

מ"מ הכתוב שנה 'אשר לו' לעכב דאפי' אם הביא פסול.

תנא הכי קשיא: מ''ש שעיר הפנימי של עם שלא מכפר? דלא חסרי ממון שאי''ז מכספי הכהנים ד'אשר לעם', בדאהרן גם לא חסר ממון. וכולן קרויין ביתו.

ודחי' דלר"ש היינו דתרי וידוין ודם הפר, חד כנגד שעיר הנעשה בפנים, וחד כנגד שעיר הנעשה בחוץ, וחד כנגד שעיר המשתלח [ג' כפרות]

ולר"י ב' וידוין ודם הפר הראשון לו, והשני לביתו, כדתדרי''ש כך מידת הדין מוטב יכפר זכאי על החייב, ואל יכפר חייב על החייב.

פרק שני - ידיעות הטומאה

יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע:

נִטְמָא וְיָדַע, וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ;

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטּוּמְאָה;

נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה; וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע, וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע

– הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

נִטְמָא וְיָדַע, וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ;

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הַטּוּמְאָה;

נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה; וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע, וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע

הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד.

אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְּמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתוּמִּים וְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּבִשְׁתֵּי תּוֹדוֹת וּבְשִׁיר.

וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין, וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת וְכׇל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם.

החלה הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת, וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת.

וְכׇל שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בְּכׇל אֵלּוּ – הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּיב עָלֶיהָ.

נִטְמָא בָּעֲזָרָה, וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ;

נֶעְלַם הֵימֶנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר הַטּוּמְאָה; נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה; וְהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה אוֹ בָּא לוֹ בָּאֲרֻוכָּה – חַיָּיב. בַּקְּצָרָה – פָּטוּר.

זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ שֶׁאֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ.

וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּיבִין עָלֶיהָ?

הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ ״נִטְמֵאתִי״, וּפֵירַשׁ מִיָּד – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ.

ר''א: ״הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ- עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּיב, ולא עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

ר'ע: וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה חַיָּיב, ולא עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

רי''ש: וְנֶעְלַם וְנֶעְלַם שְׁתֵּי פְּעָמִים לְחַיֵּיב עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

א. שתים שהן ארבע

ר"פ לאביי: הרי שתים שהן שש הויין: ב-ידיעות הטומאה תחלה וסוף, ב- ידיעות הקודש תחלה וסוף, ב- ידיעות מקדש תחלה וסוף.

אביי ולשיטתך שמונה הן, שבטומאה יש דקודש ודמקדש תחלה וסוף

אר"פ: לעולם תמני הויין,

ד' ראשונים שאין מביאין לקרבן לא חשיב ד' אחרונים דמביאין חשיב

- וא"ד אר"פ: ד' ראשונים שאינם בכל התורה חשיב וד' אחרונים דישנם לא חשיב

בעי רב פפא: נעלמו ממנו הלכות טומאה, מהו? ובידע בטומאת שרץ דנגע בכעדשה זו ידיעה, אך לא ידע אם כעדשה מטמא, מאי אם זה נחשב העלמה? - תיקו.

בעי רבי ירמיה: בן בבל שעלה לארץ ישראל ונעלם ממנו מקום מקדש, מהו?

אליבא דר'ע דבעי ידיעה בתחילה הא לא מיחייב על העלם מקדש

אליבא דרי''ש דמחייב על העלם מקדש, הא לא בעי ידיעה בתחלה.

בעי אליבא דרבי שצריך ידיעה בתחלה ומחייב על העלם מקדש, ואמר: ידיעת בית רבו שמה ידיעה, אי כיון דידע שיש מקדש בעולם - ידיעה היא, או כיון דמקומו לא ידע ליה - העלמה היא? תיקו.

ב. אחד הנכנס לעזרה וכו'

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת שבועות · הדף היומי היום