סוטה דף מד עמוד א

פרק שמיני

ללימוד אינטראקטיבי: המקור המנוקד, פירוש הגמרא, חזרה ושאלות

רי"צ מרי"ו מראב"י: מת תופס ארבע אמות לטומאה.

ותנא חצר הקבר, העומד בתוכה טהור,

והוא שיהיו בה: לב"ש- ד' אמות, ולב"ה: ד' טפחים;

בד"א שפתחה מן הצד, אבל פתחה מלמעלה – ד' אמות;

וה"מ: חצר הקבר, דמסיימא מחיצתא, אבל מת בעלמא - תפיס.

ב. מי האיש אשר ארש אשה כו'.

• ת"ר: 'אשר ארס' - אחד המארס את הבתולה, האלמנה, ושומרת יבם, ואפילו חמשה אחין ומת אחד מהם במלחמה - כולן חוזרין

'לא לקח, ולא לקחה' - פרט לאלמנה לכה"ג, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין.

ואפי' כריה"ג: ד'הירא ורך הלבב' זה מתיירא מעבירות שבידו! דלעולם אינו חייב עד שיבעול,

'ולא יקח' משום 'לא יחלל', מש"ה אינו לוקה עד שיבעול.

ת"ר: 'אשר בנה אשר נטע אשר ארש'

לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה.

א. ואף שלמה אמר בחכמתו: 'הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך,

ב. 'הכן בחוץ מלאכתך' - זה בית,

'ועתדה בשדה לך' - זה כרם, 'אחר ובנית ביתך' - זו אשה.

ג. 'הכן בחוץ מלאכתך' - זה מקרא, 'ועתדה בשדה לך' - זה משנה,

'אחר ובנית ביתך' - זה גמ'.

ד. 'הכן בחוץ מלאכתך' זה מקרא ומשנה, 'ועתדה בשדה לך' זה גמרא,

'אחר ובנית ביתך' - אלו מעשים טובים.

ה. ר"א בריה"ג: 'הכן בחוץ מלאכתך' - זה מקרא ומשנה וגמרא, 'ועתדה בשדה לך' - אלו מעשים טובים, 'אחר ובנית ביתך' - דרוש וקבל שכר.

ואלו שאינן חוזרין: הבונה בית שער כו'.

- תנא: אם הוסיף בו דימוס אחד - חוזר.

ר"א אומר: אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר

תנא: מפני שמחדשין אותו פעמים בשבוע.

ב. ואלו שאין זזין ממקומן: בנה בית חדש וחנכו וכו'.

ת"ר: 'אשה' אף אלמנה וגרושה

'אשה חדשה' מי שחדשה לו, יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו.

ת"ר: 'ולא יעבור עליו' שלא יספיק מים ומזון ויתקן הדרכים

'עליו'- א''א מעביר, אבל אתה מעביר על אחרים [בנה בית ונטע כרם וכו'].

'לא יצא בצבא'- לעבור עליו בשני לאוין.

ויספו השוטרים לדבר אל העם וגו'

ר"ע: הירא ורך הלבב כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה.

ריה"ג: זהו המתיירא מן העבירות שבידו, לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו שיחזור בגללן.

רבי יוסי: זה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין

והיה ככלות השוטרים לדבר אל העם ופקדו שרי צבאות בראש העם, ובעקיבו של עם,

מעמידין זקיפין לפניהם ואחרים מאחוריהם וכשילין של ברזל בידיהן, וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו, שתחילת ניסה נפילה, שנא: נס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם, ולהלן אומר: וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו

קיצור התלמוד הבבלי: שלד הסוגיה בלבד, בלי ניקוד בעמוד זה. בחן את עצמך על מסכת סוטה · הדף היומי היום